קרבן נתנאל על גיטין ז
Korban Netanel on Gittin 7 · קרבן נתנאל על גיטין · free full Hebrew text
Open in the reader →עבד שהביא גיטו. לשון הטור להשתחרר בו עתה בפנינו כגון שמסר לו רבו והתנה עמו שלא ישתחרר בו עד שיגיע לב"ד פלוני :
רבא אמר אחד זה ואחד זה עצמו קנה נכסים לא קנה דפלגינן דיבורא. וא"ת ואמאי לא תני בברייתא רבותא יותר עבד שהביא גיטו וכתב בו כל נכסי קנויים לך עצמו קנה נכסים לא קנה ודאי לפי מה שפסק הרי"ף והרמב"ם אפילו אם כתוב עצמך ונכסי קנוים לך חוץ מדבר פלוני לא יצא בן חורין דנשאר לאדון זכות בזה הגט לק"מ דמש"ה תני בברייתא בכתוב עצמך ונכסי קנוים לך לדיוקא הא אם שייר קרקע כל שהוא אפי' בכה"ג שהזכיר העבד לבדו ולא כללו עם הנכסים מ"מ לא יצא לחירות דלא הוי כרות גיטא. אבל לשיטת רש"י ורבינו אפילו אם שייר כל שהוא אם כתב עצמך ונכסי קנויים לך העבד יוצא לחירות קשה. ויש לומר אליבייהו דלא נחת התנא הכא רק לחלק דלענין שחרור נאמן לומר בפ"נ ולא על הנכסים ולא בא לאשמועינן בהך דינא אי פלגינן אי לא פלגינן דזה כבר תני ליה במקום אחר. ודוחק :
דתלינן שמא אעבד גופיה קאמר. ויש לדקדק לפי' רשב"ם א"כ מאי האי דקתני ר"ש אומר לעולם הוא בן חורין מאי אתא לרבות דליכא למימר כפירש"י דאשמועינן אפילו אי פירש השיור דבהא אפילו ר"מ מודה לפירשב"ם. וצ"ל דלא דייק תיבת לעולם וגם שם בבבא בתרא לא פי' הרשב"ם כלום על הא דר"ש דאמר לעולם. אבל הא קשיא לפירושו מאי פריך מדר"מ אימא ר"מ נמי ס"ל פלגינן דיבורא והא דשייר כל שהוא דלא יצא בן חורין דעבד נמי קרקע הוא ושייר לעבד. וי"ל דרשב"ם פי' כן למסקנא דשמעתין אנן מטעם דלאו כרות גיטא מתנינן ליה ע"ז פירש הוא דזה לאו כרות גיטא הוא דאיכא למימר דשייר לעבד דחשיב ליה קרקע :
(עם היות שאין דרכי למשקל ולמיטר בהגהות הג"ה זו אבאר בה קצת מה שנוגע לדין גם בהלכה תוספות בריש מכילתין) : @44ליכא
הלכך נראה כפירש"י דטעמא כיון דנחית לשיורא שייר גם העבד. וא"ת א"כ מאי פריך מדר"מ אימא ר"מ נמי סבירא ליה פלגינן דיבורא והא דלא הוי בן חורין כיון דנחית לשיורא אמרינן דשייר גם העבד וי"ל דהכי קא דייק כמו שכתב הר"ן וז"ל דטעמא דת"ק דאמר שייר קרקע כל שהוא לא יצא בן חורין משום דלא פלגינן דיבורא היינו טעמא משום דמעיקרא כלל כל נכסיו והעבד בכלל ועכשיו שאמר חוץ מקרקע פלוני פגם דיבורו וכללו ראשון כיון דלא פלגינן דיבורא חשבינן לכללא קמא כאילו שייר בכל מה שנכלל בו והרי העבד היה בכלל. אבל רבינו לא ניחא ליה בהך טעמא. לכן פירש בסמוך דשמעינן לר"מ דלא פלגינן דיבורא היינו באם אין לו אלא אותה העיר ואותו שדה ע"כ כל נכסי לא מצי קאי אלא אעבד ואמאי קאמר ר"מ דלא יצא לחירות א"ו משום דקסבר לא פלגינן דיבורא ובתחלה כי אמר כל נכסי ע"כ היה כוונתו על העבד וגם על אותה העיר או שדה דאעבד לחוד לא שייך לשון כל נכסי ואי אמר חוץ נפגם תיבת כל נכסי ולא פלגינן דיבורא מש"ה לא יצא לחירות וצריך נמי להך טעמא דפירש"י כיון דנחית לשיורא שייר נמי העבד בגוונא שיש לו נכסים אחרים ופירש השיור ששייר דלא שייך טעמא דלא פלגינן דיבורא דהא יכול לקיים הדיבור כל נכסי אשאר נכסים ואעבד כיון דפירש השיור איכא למימר דהא דקאמר בתחלה כל נכסי לא היתה כוונתו אלא אעבד והנכסים חוץ מאותו קרקע ושפיר נוכל לקיים דיבורו הראשון וכמו שפירש"י ד"ה התם דאמר רב נחמן כו' ע"ש. וע"פ הנחה זו מבואר היטב מה שנראה לכאורה בסמוך שהשיג רבינו על פירש"י וכאן מסכים עמו :
וצ"ל דאין לו שום מטלטלין. דאי אית ליה שום מטלטלין לא נשמע דפלגינן דיבורא דהא נוכל לקיים דיבור כל נכסי אמטלטלין ואעבד :
כדתנן בפרק בית כור. והר"י בן מג"ש דחה ראיה זו דהתם שאני דסיים לו אותה שדה. ועיין בזה בהר"ן :
וכן אם כתוב בו עצמך ונכסי קנויין לך וכו' וכרות גיטא הוי כיון שהזכיר את העבד לבדו. אבל הרי"ף פירש כיון דשייר קרקע כל שהוא וכתב הכי בגיטא הוי ליה לרביה זכות בגוויה דגיטא וכגון זה אינו כריתות דבעינן דלהוי גיטא דחירותא כולו לעבדיה וליכא ע"כ ולפי' זה אפילו כתב בו עצמך ונכסי קנויין לך כיון דאית ליה לאדון זכותא בגוויה לאו כרות גיטא הוא ולא יצא לחירות וכ"כ הר"ן :