קרבן נתנאל על גיטין נד

דאף שלוחו אם נטל החפץ תחלה ואח"כ נתן לה הגט כשר. דאע"ג דאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר שליחותא דגט לא בטיל ככל שלוחי גיטין שיכולים לעשות שליח דאגט לא קפיד לדבר זה דגט אינו תלוי בחפץ דאפשר שילך ויטול החפץ וישלח הגט ביד אחר הלכך אפילו שינה בחפץ (פי' השליח הראשון שנתן רשות לשליח אחר לקבל החפץ ואין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר) אין זה שינוי שהרי קיבל החפץ ואח"כ נתן. והא דקתני לא ישלחנו ביד אחר עיקר קפידת הבעל שמא כשימסור ראשון שליחות לשני לא ימסור דברים כהוויתן. ומה שהתנא דמתני' מסיים אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר לא קאי אשליח דהא לפירש"י אגט לא קפיד לדבר זה. אלא ה"ק אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר היא האשה. כלומר שמא לא ימסור הדברים כהוייתן וישאר החפץ ביד האשה. דברים אלו לקוחים מפרש"י ע"ש. ולשיטה זו אפילו בדבר אחר כגון שצוה שתמחול לו זכות שלה מחמת כתובתה קודם נתינת הגט אסור לעשות שליח אחר שמא לא ימסור דברים כהוייתן. וכ"ה דעת הרי"ף והרמב"ם לפי' ה"ה פ"ט מהלכות גירושין. ובס' ב"ש סי' קמ"א ס"ק ס"ד השיב דעת הרמב"ם לפי' תוספות. ועוד שם מתמיה על הטור ולא כן עמדי. דמה שכתב הטור הרמ"ה כתב והרמב"ם כתב וכן פירש"י. המה בחדא שיטתא קיימו דמטעם שמא לא ימסור דברים כהוייתן. וגם לפירש"י לכתחלה לא ישלחו ביד אחר מפני החפץ. אלא דלרש"י גיטא הוי אם נטל החפץ ע"ש :

ועוד קשה מה צריך לכל אריכת הדברים הללו היכא דנפקא לאפיה. ולפרש"י אשמועינן רבותא אפי' השליח השני לא ידע כלל מענין החפץ לפי שהשליח הראשון לא הגיד לו דבר ממנו אלא שהאשה עצמה נתנה לו החפץ ראשונה מיראתה פן הקפיד הבעל מזה. גיטא מעליא הוא שהרי נתקיים קפידתו של בעל מכל מקום וכ"מ בשו"ת הריב"ש סי' שי"ו :