קרבן נתנאל על גיטין מב

ובהא לית הלכתא כר"י משום דפריך סתמא דגמרא לעיל גבי שטרות. כ"כ הרי"ף. והנה מקשים בזה ראשונים ואחרונים כל זה ההוכחה למה ליה להרי"ף הלא הוא גופיה פסק לקמן בפ' המגרש הלכתא כוותיה דר"א בגיטין אבל לא בשטרות בשלמא על רבינו לק"מ דהוא פסק לקמן פ' המגרש סי' ז' כר"א אפי' בשטרות אבל לשיטת הרי"ף קשה. וכולם מתנבאים בסגנון אחד. דנ"מ אף לר"מ אם באים ע"ח עצמם ומעידים על חתימת ידם מהני לר"מ. דס"ל להרי"ף כשיטת רש"י דלא צריך לר"מ מוכיח מתוכו. ומש"ה צריך לפסוק כאן בכתב מזוייף לית הלכתא כר"י אלא כר"א דלא מדכיר דכיר. וא"ת ה"ל לאוקמי מתני' כר"מ. וי"ל דמ"מ לכתחלה אינו כשר לר"מ שמא יסמכו על חתימת ידם לחוד. בשלמא לר"א תמיד בכל גיטין אמרינן ליה זיל אייתי עדי מסירה כשעדי מסירה לפנינו ובלא"ה מוכרח לומר כן אליבא דר"א גופא שפסק לקמן בפרק המגרש כר"א בגיטין ולא בשטרות. וא"כ ל"ל לר"א כאן למפסק בכתב שיכול להזדייף דלא כר"א. אלא בספר נתיבות המשפט הקשה ע"ז דהא לשיטת הרי"ף דפסק לקמן לר"א עדי חתימה נמי כרתי וא"כ לדידיה מאי מחולק ר"א עם ר"מ א"ו לר"מ צ"ל מוכח מתוכו ולר"א אין צריך א"כ הדרא קושיא לדוכתיה ויש ליישב ולי נראה דהנך פלוגתות אמוראי דלקמן קאי אר"א דמתני' שם דס"ל דגובה אפילו ממשעבדי ובהא לית הלכתא כר"א. אבל בשטרי שיכול להזדייף אפילו מבני חרי אינו גובה דלא מדכר דכיר ודוק וזה פשוט :

ור"ה ז"ל פסק הלכה כר"י אף בשטרות. והא דפריך לעיל והא בעינן כתב שאין יכול להזדייף. תי' הש"ך בח"מ סי' מ"ב ס"ק א' בב' פנים. ודבריו אינם נכונים. ראשון שכתב כיון דכל הני פרכות שייכי אמתני' והא כתב שאינו יכול להזדייף. וצריך שיחזור מענינו של שטר א"כ שפיר פריך אר' אלעזר מכח מתני'. וזה דוחק גדול שתקע יתד שלא במקום נאמן דהא ארבא לא שייך למפרך דאיכא למימר דהוא סבר דהלכתא כר' יוחנן וא"כ ה"ל לבעל המסדר לקבוע הקושיא אמתני'. ומ"ש עוד ליישב דר"י לא הכשיר שטרות אלא בגוונא אם עדי מסירה כאן. אבל בפ"ק מיירי בכל ענין אפילו אין עדי מסירה לפנינו ע"כ. איך אפשר לומר כן דא"כ לפי האמת דמשני בדעפיצן. מ"מ אמאי גובה מבני חרי הא עדי מסירה אינם בפנינו ומי יימר דלמא שטר אחר הוא ע"כ נראה הא דפריך והא בעינן כתב שאינו יכול להזדייף ה"ק דרבא מכשיר אפילו לזמן מרובה מדלא חילק דוקא עד עשרה ימים. ור"י לא הכשיר אלא מכאן עד עשרה ימים אבל לא לזמן מרובה וכ"מ בחידושי רשב"א. והא דקאמר גבי דיפתרא כדי לכתוב עליו גט ולא שטרות ישבתי בסמוך :

ולא מסתבר. דלא ניחא ליה לחלק בין עשרה ימים לזמן מרובה לר"י :

ועוד יש לפרש דדוקא בגיטין כו' ודוקא לאלתר מכשיר. וז"ל הטור סי' מ"ב ור"ח מכשירו אם בא לגבות לאלתר ולא נהירא לא"א הרא"ש ז"ל ע"כ. ותמה עליו הש"ך מי הגיד לו זה דלכאורה נראה דבמסקנא קים ליה לרבינו עם הפי' הזה והאריך ע"ש. ואני אומר דצדקו דברי הטור שראה מ"ש רבינו בפ' גט פשוט סי' ב' וז"ל ולכאורה נראה שאם בא שטר לפנינו שחתימת העדים רחוק מן השטר שיטה אחת כשר בלא חזרת שיטה אחרונה כו' הא כיון דאיכא ע"מ מידע ידעי אם זייף אפי' לאחר כמה ימים דכירי כדאיתא בפ"ב דגיטין אמר ר"י דאפי' מכאן ועד עשרה ימים מדכר דכיר אם אית ביה תנאה. עכ"ל. הרי לפניך שרבינו סובר דר"י מכשיר גבי שטרות אפי' מכאן עד עשרה ימים אע"ג דרבינו בהא מלתא לא פסק הלכתא כוותיה. מ"מ שפיר מייתי ראיה דמר"י נשמע לדידן דצריך הרחקת שיטה אפי' בשטר שאינו יכול להזדייף וע"כ צ"ל דרבינו לא ניחא ליה לפרש הפרכא כך. משום דאיכא לאוקמיה דבאמת לא הכשיר רבא בשטרא פרסאה כ"א לגבות לאלתר :

ואתיא שפיר כר"י הא דפריך והא בעינן כתב שאינו יכול להזדייף. וא"ת הא ראיה גבי דיפתרא דקאמר כדי לכתוב עליו גיטי נשים במקומו עומדת. וי"ל ע"פ מ"ש תוס' דף כ"ב ד"ה כדי לכתוב עליו ז"ל אלו השיעורים אינו לפי חשיבות העור (דאל"כ עור לעשות בו קמיע הוא שיעור קטן מדיפתרא אע"ג דדיפתרא חשוב יותר) דיש שהוא חשוב ושיעורו גדול מן הגרוע ממנו אלא כל אחד שיעורו במה שרגילין לעשות ממנו ע"כ. ואמרי' בריש מסכת מכות דף ד' חזקה לא טריח אדם פחות מל' יום לכתוב שטר ע"ש והנה בתחלה סבר רבינו דהכשיר ר"י בשאר שטרות אפי' לזמן מרובה ודאי שפיר מייתי ראיה אלימתא דלית הלכתא כר"י בהא מדקאמר גבי דיפתרא שיעור כדי לכתוב עליו את הגט ולא פחות אפילו כדי לכתוב עליו שטר משא"כ השתא שכתב רבינו ועוד יש לפרש דלא הכשיר ר"י בשטרות אלא לאלתר תו ליכא ראיה כלל מהך דדיפתרא כיון דאין רגילות לכתוב שטר עליו עכ"פ על שלשים יום אף דראוי לכתוב עליו שטר לגבות לאלתר מ"מ שיעורו במה שרגילין בו :