קרבן נתנאל על גיטין מ

וכן כתב בשם רש"י שהיה מכשיר אם כתב גט בקלף גדול ואח"כ חתכו. דקדק רבינו ולא כתב סתם וכ"כ בשם רש"י. משום דרש"י אינו מכשיר אלא בקלף והדומה לו אבל אם כתב על חרס של עציץ נקוב ושבר החרס ונתן לה פסול וכ"כ רש"י להדיא ד"ה דשקל ליה לכוליה עציץ ואין כאן מחוסר קציצה ואין לחוש שמא ישבור החרס ויתן לה החתיכה והוי לה קציצה כו' ע"כ. והיינו טעמא דבעציץ נקוב כיון דאיכא למטעי לכתוב גם על עלה המחוברת החמירו רבנן ופסלו אם ישבור החרס וכ"כ הב"ח סברא זו. והא דפירש"י והוי ליה קציצה היינו מדרבנן משום חשש שמא יכתוב על עלה המחוברת. גם שיש קצת דוחק. מוטב לסבול הדוחק כדי שלא יהיו דברי רש"י סותרים אהדדי. מלבד מה שהקשה הר"ן דברי רש"י אהדדי דז"ל רש"י שמא יקטום העלה והוי קציצה מן המחובר שנראה מדבריו דאילו הוה תלוש לא היה נקרא מחוסר קציצה. ולעיל ד"ה דשקיל משמע דבחרס שהוא תלוש נקרא מחוסר קציצה. ולדברינו ניחא כל זה לפירש"י. אבל הרשב"ם מכשיר אפי' בחרס עציץ נקוב כיון דלא הוי מחובר :

ובעל ה"ג פוסלו אם נחתך ממנו כלום. לכאורה יש לפרש דאפילו דבר מועט כדי ליפותו נמי פוסל והנך ראיות שהביא רבינו בסמוך מהני סוגיות דלעיל גזיה לזמן ובין שיטה לשיטה. איכא למידחי כמ"ש הר"ן בשם רב האי גאון דלא מקרי מחוסר קציצה אלא היכא דקודם כתיבה הוי דעתיה למיגז מיניה. אבל לא הוי דעתו למיגז מיניה לית לן בה. ובהכי אתי שפיר דהנך סוגיא איירי שלא היה דעתו מתחלה קודם כתיבה למיגז ולא מיקרי מחוסר קציצה. ועוד יש לפרש בהיפוך דבה"ג הוסיף לפסול אפילו נחתך ממנו לאחר הכתיבה ואע"פ שלא היה דעתו לחתוך ממנו. דכיון דקצץ ממנו אחר הכתיבה איגלאי מילתא למפרע שהיה מחוסר קציצה אותו דבר בשעת כתיבה וכ"כ הב"ח. אבל דבר מועט ליפותו לא מיקרי בהכי מחוסר קציצה ולפי מה שיתבאר לפנינו עיניך תחזינה מישרים שזה הלשון האחרון הוא העיקר :

וכן ר"ת ז"ל היה מחמיר בדבר. מלשון זה משמע דאינו אלא חומרא דרבנן וכ"כ הב"ח. ובב"ש סי' קכ"ד ס"ק י' השיג עליו ואומר דבטל מן התורה וכ"מ מהא דכתב ר"ת דה"ה דפליגי אפי' בעציץ שאינו נקוב וחייש רבא שמא יקטום אלא משום רבותא דאביי נקיט עציץ נקוב. ש"מ דאורייתא היא דאל"כ לא היה רבא חייש לשמא יקטום דהא אם קטם לא הוי אלא מדרבנן והוי גזרה לגזרה. והדין עמו. וצ"ל הא דכתב רבינו ור"ת היה מחמיר בדבר. ר"ל בכה"ג שלא היה דעתו מתחלה לחתוך ממנו דבהך מלתא ס"ל לבעל ה"ג שפסול מדאורייתא ור"ת לא ס"ל כוותיה אלא מחמיר היה בדבר אבל היכא דקודם הכתיבה היה דעתו למיגז מיניה בזה ס"ל לר"ת דבטל הגט מן התורה ובלא"ה צ"ל דר"ת מחמיר אפי' במקום דלא הוי דעתיה למיגז דאלת"ה אין ראיה מהנך סוגיות דלעיל וכמו שהבאתי לעיל בשם רב האי :

ה"נ מחוברים בשעת משיכה. והא דמכשיר אביי היינו דהנחתו במקום שפוסקת יניקת העציץ :

וקא משמע לן דלא גזר אביי היכא דיהיב לה העציץ בהפסקת יניקה. וא"ת א"כ היכי קאמר רבא עלה גזרה שמא יקטום אם יקטום בהפסקת יניקה אינו אסור אלא מדרבנן והוי כמו גזרה לגזרה. י"ל דה"ק גזרה שמא לא יעשה מעשה ויניח העציץ במקומה ויקטום העלה כי זה נקל לו לעשות יותר ועדיף ליה מלתת לה כל העציץ בהפסקת יניקה :

ה"י אע"פ שצריך ליתנו לה בהפסקת יניקה לא חשיבי בהכי מחוסר קציצה. אע"ג דלענין שבת תולש הוי. אפ"ה לענין גיטין לא מקרי מחוסר תלישה לפי שאותו תלישה לא ניכרת כלל. ואין צריך מעשה אחר אלא אותו מעשה בעצמו שיש לו לעשות בעציץ שאינו נקוב דהיינו כתיבה ונתינה. דבנקוב נמי תלישה ממילא הוי בשעת נתינה. הר"ן. אע"ג דצריך מעשה אחר ליתן בהפסקת יניקה. מ"מ זה בקל יכול לעשות בשעה שנותנה לה בשום דבר מפסיק בין עציץ לקרקע :

אבל אם חתכו מן הגט דבר מועט כדי ליפותו לא מקרי בהכי מחוסר קציצה. מצאתי דבר חדש בביאורי מוהר"א שטיין שמעתי שצריך לחתוך אותו מעט לחתיכות דקות דאז נראה שליפותו חתך ממנו ולא לצורך קלף. וראוי ליזהר: