קרבן נתנאל על גיטין כ

אלא אמר רב אשי חציו אחרון. וא"ת הא קיי"ל כרבא דאמר הטעם לפי שאין עדים מצויין לקיימו ובפני נכתב דלא אתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא בעד א' ואמאי פסול חציו אחרון טפי מחציו ראשון. וי"ל דבחציו ראשון יש בו שם האיש והאשה והזמן שהוא עיקר הגט ומינכר מלתא ולא אתי לאחלופי תוס' דף ג'. וכן פרש"י שיטה אחת שיטה ראשונה שבה שם איש ואשה והזמן כוונתו לתרץ קושית תוס'. ובזה מיושב מה שהקשה מהרש"א הא דאמר בגמרא השתא אחד אומר בפני נכתב ואחד אומר בפני נחתם כו' בפני נחתם חציו מבעיא אלא אי כדרבא אי כדרב אשי. קשה דמה"ט בפני נכתב חציו נמי מבעיא ע"ש שצריכא רבה היא כמ"ש תוספות ורש"י. אבל הרמב"ם פ"ז דגירושין פסק דאפילו לא נכתב אלא שיטה אחת בפניו כשר. א"כ קושיית תוספות במקומו עומדת. וזה שה"ה הביא פרש"י על הרמב"ם. אבל דוחק הוא מדלא פירש הרמב"ם מה היא השיטה וצ"ע :

מ"ט או כולו בקיום הגט או כולו בתקנת חכמים. ולאו מטעמא דרב חסדא דלא דייק השליח כ"כ אלא כמו שכתב הר"ן טעמא דמלתא דכיון דאמר אני הוא עד שני על עיקר הגט הוא מעיד ובהך חתימה דאמר בפני אינו מעיד אלא על חתום ידו ואמאי דקמסהיד בהאי לא קמסהיד בהאי ולא תיקון רבנן להימני יחיד לחצאין ע"כ :