קרבן נתנאל על גיטין ב

ועוד ל"ל דאתיוהו בי תרי. ובפ"ב דף ט"ז כתב רש"י ישוב לזה וז"ל ואי קשיא כיון דסוף סוף שנים הן מה לי שנים שלוחים מה לי אחד מהם הרי עדים מצויין לקיימו לא פלוג רבנן בין בא עם חבורות אנשים לבא יחידי דאין מבחין ובודק באלה דלא מוכחא מלתא ואם באת להכשיר את זה יכשירו את זה אבל כששנים הביאוהו מלתא דמוכחא ולא שכיחא היא ולא אחמור בה רבנן עכ"ל. ובלא"ה יש לתרץ דאיירי לאחר שלמדו וגזירה שמא יחזור לקלקולו ואשמועינן רבותא לרבה דה"א דבי תרי דאייתו גיטא מלתא דלא שכיחא ולא גזרו בהו רבנן קמשמע לן דמ"מ גזר רבה :

הלכך לרבא לא צריך דכיון דודאי שלחם לא חיישינן כו'. ולקמן דאמר משום דמה אם יאמרו בפנינו גרשה. ה"ק מהאי טעמא נאמנים שנים דבעל שלחם ותו לא חיישינן שמא זייפו הבעל והחתימו בעדים פסולים :

וחש לומר שמא החתימו בעדים פסולים. ר"ל מאי מהני אמירת השליח בפ"נ ובפ"נ ודאי אינו מזויף הוא ונכתב לשמה מ"מ ניחוש שמא החתים בעדים פסולים קרובים או שאר פסולי עדות :

ומתוך שהוא יודע כו' עד מחתימהו בעדים כשרים. סיום דברי הירושלמי ובא לתרץ דלא ניחוש שמא יבא הבעל ויערער בב"ד ויאמר חתמתי בעדים פסולים :

אבל בחד אי לא אמר בפ"נ ובפ"נ מצי למימר בעל לא שלחתיו. וא"ח אמאי הימנוהו חכמים לשליח כתרי לענין בפ"נ ובפ"נ ה"ל לתקן דלהימן השליח לומר שהוא שליח הבעל וכיון שהוא שלחו לא חיישינן שמא זייפו הבעל והחתימו בעדים פסולים. וראיתי שהאריך בזה בספר חדושי הלכות שנדפס מחדש בשם הגאון מהר"ם שיף והמחוור שבכולן דכי היכי דאין נאמן בידעתי וצריך שיאמר בפ"נ דוקא וכמ"ש רבינו בסמוך דמידק דייק ולא מרע נפשיה ה"נ בהבעל שלחני לבד לא מרע נפשיה אף דהוי העזה נגד הבעל אם הוא שקר ולא דמי לידעתי מ"מ אין להכחישו בעדים בכך ולא מרע נפשיה משא"כ בפ"נ ובפ"נ דיש להכחישו. א"נ די"ל דלכך לא הימנוהו משום דאתי לאיחלופי בשאר שליחות דעלמא אך השתא בפ"נ ובפ"נ הוא היכר:

הימנוהו נמי לומר שהבעל עשאו שליח. ולא חיישינן שמא נתנו לו הבעל לפקדון דכיון שהגט בידו השליש נאמן דהא הימנו כדאמר לקמן בפרק האומר (גיטין דף סד) :

כיון שהגט יוצא מתחת ידו. הגט כשר שכבר נתקיים מפי השליח שאמר בפ"נ ובפ"נ שהאמינוהו כבי תרי ומטעם זה אם נתקיים הגט א"צ עוד קיום על כתב שליחות דכיון דהגט מקויים הגט בידו מה בעי אבל בלא הך סברא באמת אינו נאמן לומר שהוא שליח הבעל :

דאי לא מהימן לומר שהוא שליח הבעל. אלא אמרינן כל כמה דנא מקויים כתב השליחות שמא לפקדון נתנו הבעל :

כי היכי שיקיים השליח כתב שליחות יקיים חחימת הגט. פי' ה"ל לתקן שאותן עדים עצמן שחתומים על כתב שליחות יחתמו על הגט ואז כי היכי שיקויים כתב שליחות יקויים חתימת הגט. ואין להקשות דה"ל לסתור דא"א לומר דצריך קיום על כתב שליחות דא"כ בפ"נ למה לי דהא כיון שהבעל שלחו אין מתכוין להכשילו במזיד כמו באתיוהו בי תרי ואומרים שהבעל שלחם. ומצאתי תירוץ לזה ע"פ מ"ש בריב"ש סי' שי"ח והובא בש"ע סי' קמ"ב דחיישינן שמא אבד הגט הראשון וזה גט אחר הוא ומזוייף הוא א"כ מה מהני אף אם נתקיים כתב השליחות משא"כ שנים שהביאו גט מה אילו יאמרו בפנינו גרשה הימנוהו לומר שאינו מזויף הוא מש"ה צריך רבינו לסתור דכי היכי שיקיימו כתב השליחות יקיימו חתימת הגט. וכיון שנתקיים הגט ליכא למיחש שמא גט אחר הוא כיון דלאו מזויף הוא גיטך בידי מה בעי. וכ"ת דמ"מ ניחוש אף בנתקיים הגט שמא גט אחר הוא שנתן לפקדון ולא הורשה ע"ז כי אם על אחר וזה נאבד ממנו דהך חששא לא חיישינן כי אם בלא נתקיים אמרינן שמא גט שהורשה עליו נאבד ממנו וזה השליח זייפו לזה הגט אבל כשנתקיים הגט וגם יש לו כתב שליחות מקויים מהיכי תיתי לומר שזה הגט נתן בידו לפקדון טפי הסברא נותנת דלגירושין יהבה ניהליה כאשר יעיד עליו כתב שליחות. דאלת"ה אין לדבר סוף אף כי תקנו חכמים לומר בפ"נ ובפ"נ ונתקיים כתב השליחות עדיין יש לחוש שמא הרשה אותו על גט אחר וזה שבידו שמעיד עליו השליח בפ"נ ובפ"נ פקדון בידו. ועיין בתשובת ר"י לבית לוי כלל א' סי' ח' :

אלא ודאי משום שאין עדים מצויים לקיימו האמינו חכמים על הכל. ונאמן לומר שליח הגט בע"פ אפילו אין בידו כתב שליחות וכ"כ רבינו בתשובה כלל מ"ה סי' י' ע"ש :

וסוגיא כרבא. וכ"כ הרב אלפס והיינו מטעם דבגמרא מותבינן תיובתא ואמרי' לרבא ניחא לרבה קשיא ואע"ג דשנינהו אשנויי' דחיקא לא סמכינן. רמב"ן. והראב"ד פוסק כרבה דחייש נמי לשאין בקיאין לשמה וקצת ראיותיו אכתוב בסמוך :

או היכא דאיכא עדים דמקיימי ליה. ר"ל שמקיים הגט תכף בשעת הבאה דאי לא מ"מ צריך לומר בפ"נ דאף שאלו מצויין לקיימו מ"מ קשה קושיית התוספות אטו בכיפה תלו להו :

ידעתי א"ב. ובתוס' ד"ה אטו דוחין הך קושיא באמרם דלא בעי למינקט אלא דלמר צריך ולמר לא צריך ובכה"ג אעפ"כ צ"ל על החתימה ידעתי ובפ"נ על הכתיבה ועיקר קושייתם מהא דרבא בריש פ"ב אפי' הוא ואחר מעידין כו' ע"ש וצ"ע למה הניח רבינו העיקר ותפס מה שיש לדחות :

ופי' רבינו משולם אטו כי אמרי ידענו שנים מעלמא שקיימו גט זה מי לא מהימני. אבל רבה דס"ל דטעמא משום לשמה ידענו לא מהני והכי משמע ליה לרבה דידענו לא מהני מהא דריש פ"ב אחד אומר בפ"נ ושנים אומרים בפ"נ וכמ"ש מהרש"א בתוספות ד"ה הכא בפני ואין להקשות אכתי ה"ל למימר ידענו איכא בינייהו די"ל דהוה בכלל דאתיוהו בי תרי וכ"כ התוספות :

צריך אתה לעמוד על כל אות ואות. מכאן סמך הראב"ד לפסוק כרבה. ומיהו לרבא נמי מיתרצא שפיר דכיון דצ"ל בפ"נ ובפ"נ כי היכי דלא אתי לאיחלופי בקיום שטרות דעלמא ס"ל לרב (אשי) [אחאי] דלא מצי למימר הכי אא"כ עומד על כל אות ואות. ר"ן :