קרבן נתנאל על גיטין קפח

עבד עובדא רב נחמן כר' אלעזר בשטרות. וז"ל הרשב"א בחידושיו וכן פסקו כל הגאונים ז"ל התם כרב נחמן דאמר שודא. והכא פסקו כר"מ בשטרות ואיכא למימר דבשטרי הודאות והלוואות א"נ שטרי מכר דאית בהו אחריות וצריכי לקלא לא קי"ל כשמואל אלא כרב וכרבותינו הבקיאין בדבר הלכה דאמרי בשאר שטרות לא. אבל בשטרי מתנה דלמיקנא בעלמא א"נ בשטרי מכר כגון שדי מכורה לך בעדי מסירה סגי כר"א וכדפסק רב נחמן כשמואל ע"כ וקשה לי לפי סברא זו א"כ איכא למימר התם דכ"ע כר"א וקמפלגי רב סבר חלוקה עדיף ושמואל סבר שודא עדיף ומאי פריך והאמר רב הלכה כר"א בגיטין. משמע אבל לא בשטרות אימא בשטרי הלואה שעומדים לראיה ורב ושמואל דפליגי בשטרי מתנה אם חלוקה עדיף או שודא :

ובין בשטרי הלואות בעינן עדי מסירה. ותימה דהא תוספות לעיל (גיטין דף ד') כתבו למסקנא דבגיטין בעינן עדי מסירה ולא סגי בעדי חתימה מ"מ לענין ממון סגי בעדי חתימה במקום הודאת בעל דין כמאה עדים דמי. ועוד לא אשתמיט תנא בשום דוכתא ולמתני גבי שטרות אין עדים חותמין על השטר אלא משום תיקון עולם כדקתני גבי גט וע"ק אם בעי ע"מ בשטרות מה מהני עדי חתימה ואי משום שלא יערער הבע"ד אכתי יערער דלא אתיהיב השטר בעדי מסירה בשלמא גבי גט כיון שהגט בידה תלינן דבהכשר נעשה גם בעדי מסירה דהא לר' מאיר דאמר עדי חתימה כרתי לא ניתרת לשוק אם לא בעדי מסירה דאין דבר שבערוה פחות משנים אבל גבי שאר שטרות מאי איכא למימר. וע"ק אי בעינן עדי מסירה גבי שאר שטרות א"כ בפ' זה בורר בהנך תרי גיסי דאתא לקמיה דרב יוסף א"ל זיל ליקנייה בעדי מסירה ואם בכל שטרות בעינן עדי מסירה מה חידש רב יוסף בהך תקנתא. גם לא הזכיר בשום פוסק בשם הרא"ש דבעינן עדי מסירה. מכל הלין ראיות נראה שט"ס הוא וכצ"ל. ובין בשטרי הלוואות מהני עדי מסירה. דלא כת"ש :

משום דהוי ליה הא מלתא לר"א כמזוייף מתוכו והולד ממזר. והרי"ף ס"ל דלא הוי כמזוייף מתוכו כיון דלית ביה אלא אחד :

וזולתם אינו גט כלל. מדלא קאמר ר"א אומר אף עדי מסירה כרתי. וכ"כ ר' אפרים:

תקינו רבנן עדי חתימה עמהן. ולא מדאורייתא דהא פריך התם מפני תיקון העולם דאורייתא הוא. אמר רבה לא צריכה לר"א דאמר כו' משמע דלר"א עדי חתימה לא הוי מדאורייתא ולכאורה איני מכיר ראיה זה דה"ק אם יש שם עדי מסירה העדים חותמין על הגט מפני תיקון העולם אבל אם אין שם ע"מ מדאורייתא נינהו. וי"ל בדוחק דדומיא דפרוזבול קתני שעיקרו מדרבנן תקנת הלל :

ולדברי רב אלפס ז"ל לא ידענא מה עיקר וטפל שייך במידי דאורייתא. קאי אהא דכתב רב אלפס אבל לכתחלה בעינן עדי מסירה והן עיקר. אם עדי חתימה דאורייתא המה כמו עדי מסירה מה עיקר וטפל שייך :

והלכתא כר' יוחנן. כתב הרשב"א בחידושיו ורבינו אלפסי לא פסק בהלכותיו כר"ל משמע דר"י נמי פליג אדר"ל בענין כלל משום דה"ל שתי נשים מתגרשות בגט אחד ואע"ג דהדר פסיק להו דאמר פלוני גירש פלונית ופלוני פלונית גט אחד הוי מדכללינהו בחד מעיקרא ס"ל לר"י דחד הוי. אבל הרמב"ם פסק בשניהם לומר דר"ל פליג אדר"י אבל ר"י לא פליג אדר"ל דכ"ש דמודי ליה דהוי כלל כי הדר פסיק להו. והוי שני גיטין. עכ"ל. ואני אומר שדעת הרי"ף כדעת רמב"ם וזהו טעמיה שמביא התניא כוותיה דריש לקיש שהוא אך למותר דהא פסק כר"י. אלא להכי מייתי להורות דלענין כלל דריש לקיש פסקינן כריש לקיש דר"י מודה ביה ועיין בב"ח וב"ש סימן ק"ל :

שניכר שלא נחתך מן הקלף לא למעלה ולא למטה. דאי יש ריוח למטה נראין הדברים שאימלוכי אימליך ונמצא הראשון בטל. או שמא התחיל לכתוב הגט לשם איש אחר ונמלך וסיימו לשם זה אבל בשאין ריוח למטה בכה"ג לא חיישינן שמא אימלוכי אימלך. דא"כ בכל הגיטין ניחוש :