קרבן נתנאל על גיטין קמג

וכן מפרש בירושלמי. רצה לומר לחד מאן דאמר דמוקי מתני' במת אחר הנקה ושימוש. אם כן לדידיה על כרחך צריך לומר דתנא מת אב משום איידי :

ומי בעינן כולי האי ורמינהו שמשתו יום אחד. אין להקשות לפי מה שכתב הטור סי' קמ"ג היכא דהתנו לאחר ששלמו שתי שנים אפילו לא הניקתו אלא שעה אחת קיימת תנאה כיון ששלמו שתי שנים א"כ מאי פריך אימא דמתני' איירי בהתנה תוך שתי שנים וברייתא איירי דהתנה לאחר שתי שנים דסגי ביום אחד. דמכל מקום משמשתו יום אחד פריך. אי נמי דהוי ליה למתני בהדיא בברייתא שהתנה לאחר שתי שנים כמ"ש תוספות לפ"ה דהוה ליה למתני בברייתא בהדיא ומת :

אמר רב חסדא כו'. ולית הלכתא כרשב"ג. ויש לדקדק לאיזה צורך מביא הרי"ף בהלכותיו הא דרב חסדא הא פסק כרב אשי. גם על רבינו יש לתמוה הלא הוא פסק כרבא. ונראה משום דהרי"ף מסיק בפרק גט פשוט סי' מ' דהדין כללא דכייל רבה בר בר חנה כ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו לאו דווקא אם לא היכא דמסתבר טעמיה וא"כ הכא במתני' מן הסברא כרשב"ג דאמר כל עכבה שאינה ממנה הרי זה גט דיכולה היא שתאמר תן לי אביך ואשמשנו תן לי בנך ואניקנו. ועוד דהא בברייתא דף ע"ו הרי זה גיטך ע"מ שתשמשי את אבא שתי שנים וכו' דברי ר"מ וחכמים אומרים אע"פ שלא נתקיים התנאי הרי זה גט. ומסיק דאיירי בדכפליה לתנאי וחכמים היינו רשב"ג. וכיון דבברייתא שנו דברי רשב"ג בלשון חכמים היה לנו לומר דהלכתא כרשב"ג דמתני' להכי מייתי הך שינויא דרב חסדא דס"ל דרשב"ג דפליג במתני' ואמר כזה גט וכן בשמשתו יום א' דהוי גט ולעיל גבי אבד איצטלית דאמר תתן את דמיה כולה חד טעמא הוא דמיקל בתנאי גט. וכבר פסק ר"י דלא קי"ל כרשב"ג דאיצטלית וא"כ ה"ה והוא הטעם דלית הלכתא כרשב"ג דמתני'. וע"ז כתב רבי' ור"ת ור"י פוסקין בכ"מ כההוא פיסקא דר"י דפסיק הלכה כרשב"ג במשנתינו וא"כ לדידהו צ"ל דרבא ורב אשי פליגי עליה דרב חסדא וסבירא להו דטעמיה דרשב"ג במשנתינו דאמר כל עכבה שאינה הימנה אינו תלוי בהך דאיצטלתי גם הך שמשתו יום אחד ס"ל לרשב"ג דבסתמא שתי שנים מדלא פליג ארישא דמתני' :

ור"ת ור"י ז"ל פוסקין בכ"מ כההיא פיסקא דר"י דפסיק הלכתא כרשב"ג במשנתינו. וכ"כ רבינו בשני דייני גזירות ס"ס י"ז ובפרק השולח סי' כ"א ובפרק אע"פ סי' כ"ז וע"ש בחידושינו. ואבוהון דכולהו בפ' היה קורא ס"ס ט"ו שפסק הרי"ף כת"ק ורבינו פסק כרשב"ג. והרשב"א בשמעתתא דא והרמב"ן מטי' לדברי הרי"ף :

ושתי שנים דקתני היינו יום אחד בתוך שני שנים. ובירושלמי אוקי מתני' בשכר הנקה ועיין בזה בחידושי רשב"א באריכות. ותלמודא דידן לא ניחא לאוקמיה כך דמ"מ קשה ה"ל לתנא דמתניתין לאשמועינן דאם התנה שהיא תניקתו בסתמא סגי ביום אחד :

לכן יש לפסוק כרבא לחומרא. כתב ב"י וז"ל ומשמע דספוקי מספקא ליה ומה דאיכא בין רבא לרב אשי הוי ספק מגורשת וכ"פ בספר ב"ש ואני אומר נשתקע הדבר ולא נאמר אלא ה"פ דבגט לצעורה קמכוין לכך אנו דנין לשונו להחמיר. משא"כ לענין ממון אם קיבל עליו לזון את חבירו סתם או שאמר הנני נותן לך בית זה אם תעשי לי מלאכה או על מנת שתשמשי את אבא. אנו דנין לשונו להקל ואמרינן דלא נתכוון אלא שעה אחת דלענין ממון קי"ל כרב אשי. ואשתמיטתיה להרב"י תשובת הרא"ש כלל ו' סי' י"ד שמבואר שם להדיא כמו שפרשתי ע"ש:

וכן פסק הרמב"ם ז"ל. כתב עוד ב"י נ"ל שט"ס הוא וצריך להגיה הרמב"ן בנו"ן דאילו הרמב"ם פסק להדיא כרב אשי עכ"ל ואני חפשתי ולא מצאתי בחידושי רשב"א והר"ן שהמה נושאי כליו שהזכירו שום דבר בשמו בשיטה זו. ונראה יותר לומר שמקומו למעלה אחר שהביא רבינו דברי רי"ף שפסק כרב אשי אזה קאי וכ"פ הרמב"ם. והוא בפ' י' מהלכות אישות :

והלכתא כרבנן ואע"ג כו'. דברי רי"ף הם :

אמר לה בפני שנים כו' וחזר ואמר לה בפני שנים. פרש"י כגון שלא מסרו לה בפני שנים הראשונים שאם מסרו לה איגרשה לה ותו לא מצי לאתנויי תנאה אחרינא. וכ"כ תוספות והביאם הרשב"א שאם מסרו לה בתנאי הראשון שוב אינו יכול לבטל דבריו הראשונים דהא קי"ל כרבי דאמר כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי ומסתמא הך ברייתא כוותיה אזלא וא"כ כיון שהגיע גט לידה כל היכי דמקיימא תנאה מגורשת ואפילו נתקרע הגט או נאבד מגורשת לכשתשלים תנאה. ורבינו שלא חילק בזה סמך על מה שפסק לעיל סי' ה' כרבי דע"מ כאומר מעכשיו דמי ואם נתקרע הגט או נאבד הרי זו מגורשת. ואמה שפסק רבינו בפ"ק דקידושין סי' ט' אם אמר מנה זה או במנה סתם והיה מונה והולך ורצה א' מהם לחזור אפילו בדינר האחרון הרשות בידו. משמע הא במנה סתם ועל מנת אין אחד מהן יכול לחזור בו וע"ש מה שכתבתי בזה:

באומר נאמנת עלי לומר שלא פייסתי. וקשה אנן חיישינן ולא מהימנינן לה. ואומר ר"י דלא חיישינן לשמא פייס אלא חי שינן משום לעז בעלמא שיוציא הבעל לעז שבטל את הגט והשתא משני שפיר דשוב לא יוציא לעז דכסיפא ליה מלתא. ועיין מזה בתוס' דף י"ח ד"ה חיישינן שמא פייס :