קרבן נתנאל על גיטין קמב

דהא בע"מ איירי בשמעתין. ראיה קלישא היא דאיכא למדחי דכל זה לס"ד דע"מ לאו כאומר מעכשיו דמי אבל לבתר דמשני רב אשי באמת אית לן למימר דלא בעי כל דיני תנאי :

ושלא יהא תנאי ומעשה בדבר אחד. לכאורה היה נראה שדעת רבינו דאפילו בתנאי ע"מ צריך שלא יהא תנאי ומעשה בדבר אחד. וא"א לומר כן דא"כ תקשי לך מהא דקי"ל גבי אתרוג מתנה ע"מ להחזיר יצא כמ"ש רבינו בפרק לולב הגזול סי' ל'. ואי לא החזירו לא יצא ואמאי והא הוי תנאי ומעשה בדבר אחד ותנאו בטל. ותו קשה מהא דפסק רבינו בפ"ק דקדושין סי' ו' דמתנה ע"מ להחזיר לא הוי קידושין דאין האשה נקנית בחליפין הא לא צריך לקיים התנאי דהוי תנאי ומעשה בדבר א' ותנאו בטל. ומה שתי' הב"ח שם ליתא ע"ש בחידושי. אבל האמת יורה דרכו שבתנאי ע"מ אפילו התנאי ומעשה בדבר א' קיים דהתנאי אין סותר המעשה דע"מ כאומר מעכשיו דמי וכ"כ כל הפוסקים. וכי דייקת בלשון רבינו מוכיח כל זה שכתב לפיכך צריך ליזהר בכל התנאים שיהא תנאי כפול והן קודם ללאו ותנאי קודם למעשה ושלא יהא תנאי ומעשה בדבר אחד ואי החלוקה זו שוה לאינך שלשה הכי הל"ל ולא יהא התנאי ומעשה בדבר אחד. אמנם מלשון זה משמע כאילו הוא פרט בפני עצמו ולא דמי לאינך שהג' דברים צריך ליזהר אפילו בתנאי ע"מ. אבל חלוקה זו קאמר ושלא יהיה תנאי ומעשה בדבר אחד. כאומרו או שיהיה בתנאי ע"מ שאין התנאי סותר המעשה ואם הוא בתנאי אם צריך שלא יהיה התנאי ומעשה בדבר אחד. וכל זה דלא כדעת ב"ש סי' ל"ח ס"ק ז' שמברר ומחלק בדינים שם לדעת רבינו דאפילו בתנאי בע"מ צריך שלא יהיה התנאי ומעשה בדבר אחד ע"ש. והעיקר יסוד שבנה עליו מהא שהקשה רבינו בפרק יש נוחלין סי' מ"ט על מימרא דרבא ע"מ שתחזיר לי את האתרוג הא הוי תנאי ומעשה בדבר אחד. ומתרץ דרבא לא ס"ל הך כללא ש"מ דאפילו בתנאי ע"מ הוי תנאי ומעשה בדבר אחד. ולא כן עמדי דלדבריו שהבין כפשוטו דברי רבינו שם דרבא פליג אדרב אדא בר אהבה דא"כ כמו כן נימא דאביי פליג אדרבא דלא בעינן תנאי קודם למעשה וזה א"א לומר דהא משנה ערוכה היא בסוף פרק הפועלים דף צ"ד שצריך תנאי קודם למעשה אלא ה"ק דהא ודאי רבא נמי ס"ל כרבי דכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי כמו שהוכיחו תוס' בשמעתין. אלא שרוצה רבא ליישב ברייתא זו אפילו כרבנן דרבי אבל לרבי אתיא שפיר כדמסיק רב אשי. וא"כ ה"פ דרבא לא ס"ל הך דרב אדא בר אהבה היינו בתנאי ע"מ. ואי הוי מוקמי ברייתא משום תנאי ומעשה בדבר א' לא מצי ליישב ברייתא אליבא דרבי דס"ל דע"מ כאומר מעכשיו ואין התנאי סותר למעשה. ורב אדא פריך ליה דס"ל דאפילו לרבי דע"מ כאומר מעכשיו מ"מ בעינן שלא יהיה תנאי ומעשה בדבר אחד ואהא פליג רבא וס"ל דלרבי בתנאי ע"מ לא הוי תנאי ומעשה בדבר אחד. ולפנינו עוד תראה מה שהזקיקוני עוד לזה : @44ודע

ואם לא כפל התנאי בטל והמעשה קיים אפילו בגט. והכי קים ליה לרבינו כדמייתי ראיה מדקאמר ר"מ לקמן (גיטין דף ע"א) אע"פ שלא נתקיים התנאי הרי זה גט. וז"ש רבינו בפרק יש נוחלין סימן מ"ח דאי לא כפל נמי התנאים הקידושין והגירושין אינם בטלין לגמרי אלא חולץ מספק ע"ש. אינו אלא לפרש שיטת הירושלמי אבל לדינא תלמודא דידן עיקר ודלא כספר עצמות יוסף בקידושין דף ס"א שנתקשה בזה. ואני אביא עוד ראיה דהמעשה קיים אפי' בגט דהא קתני לעיל (גיטין דף ע"ב) מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט ואם מת חולצת ולא מתייבמת. וע"כ איירי דלא כפל דאי כפל לאו חזרה היא אלא תנאי וע"ש פרש"י. ואם נאמר דבלא כפל התנאי צריכה חליצה מה איריא מהיום ולאחר מיתה. אפילו מהיום אם מתי נמי אם מת חולצת ולא מתיבמת. ועל הירושלמי ל"ק ממתני' דאיכא למימר דמהיום כמעכשיו דמי ובמעכשיו לא בעינן כפילות. אבל רבינו דמסיק בסמוך דאפילו במהיום בעינן כפילות וכל דיני תנאי מ"ה ע"כ צ"ל דרבינו ס"ל לדינא דאי לא כפל המעשה קיים אפילו בגט : @44ה"ג

כיון דמהשתא חייל המעשה בתנאי הוא דחייל. ר"ל דלכשתתקיים התנאי הקידושין והגירושין למפרע מעכשיו חיילין וא"כ התנאי אין מבטל המעשה מעכשיו :

ה"ג כיון שהתנאי בא לבטל המעשה שלא יחול מעתה. כ"ה בחידושי רשב"א ור"ן. ור"ל דבתנאי דאם אין המעשה קיים אלא לאחר קיום התנאי :

ואף במהיום אם מתי אתקין שמואל. דאילו אם מתי גרידא משנה שלימה שנינו דלא אמר כלום. והרמב"ם פ"ט דגירושין ס"ל דהא דאתקין שמואל בדלא אמר מעכשיו ומפני כפילות הרי זה גט :

מאן תנא אם בא ואם לא בא. דקתני במתני' בפ' בכל מערבין אם בא חכם למזרח ואם לא בא. מאן תנא דצריך לכפול התנאי :

הידין . איזהו :

והא אם לאו כלאחר דמי. פי' אם יעברו אם לא יעברו דכתיב גבי תנאי ב"ג וב"ר לאו כלאחר דמי בתמיה. ומכל מקום התנה משה רבינו עמהם בתנאי כפול :

ה"ג שהיתה הארץ לפניהם והוא מבקש להוציאה. ולהכי צריך תנאי חזק וכפול :

ובלאחר ובאם לא בעי ת"כ. ונהי דלפום גמרא דילן משמע דבאם בעי ר"מ תנאי כפול מ"מ נראה שאין לנו לתפוס היפך סברת הירושלמי לגמרי דנימא דבאם בעי ת"כ ובע"מ לא בעי ת"כ. הר"ן :

וסוגיא דשמעתתא איירי בע"מ קאי אג' חילוקי תנאי אבל בתנאי ומעשה בדבר א' כבר בארתי והוכחתי דבתנאי ע"מ לא שייך הך חילוק דתנאי ומעשה בד"א. אבל קשה היאך משמע סוגיא דשמעתא דאיירי בע"מ דהא אביי ורבא ורב אדא אזלי למאי דס"ד כרבנן דרבי דע"מ לאו כמעכשיו. ולרב אשי דמוקי הברייתא כרבי לדידיה מנא לן דבעינן כל דין התנאים. ועוד קשה לפי מה שהוכיחו תוס' דאביי ורבא נמי ס"ל דע"מ כאומר מעכשיו דמי אלא שאינהו רוצים לאוקמי הברייתא כרבנן דרבי. א"כ מה חידש רב אשי הא מני רבי. בשלמא לשיטת הרי"ף והרמב"ם דרב אשי פליג אאביי ורבא וסבר דבע"מ לא בעי דין תנאים שפיר אבל לשיטת רבינו ור"ח מה חידש רב אשי. ונראה דהמה מפרשים שינוייא דרב אשי דלא אתא אלא לפרוקי פירכא דרב אדא ואמר הא מני רבי היא כלומר דרבא אתא לאוקמי הברייתא בין לרבנן ובין לרבי. ואי הוי מוקמי' הברייתא משום תנאי ומעשה בדבר אחד דלא אתיא הברייתא כרבי דבע"מ לא הוי תנאי ומעשה סותרים זה את זה דכמעכשיו דמי. אבל אהנך דין תנאי כפול ותנאו קודם למעשה לא פליג. דאפילו בע"מ בעי כפילות. ורב אדא דפריך ליה לרבא סבר דתנאי ומעשה בדבר אחד לא הוי תנאי אפילו בתנאי ע"מ דלא סתרי אהדדי אבל אנן לא קי"ל כרב אדא אלא כרב אשי וכרבא וזהו סעד למ"ש לעיל דרבינו סובר דבע"מ לא שייך תנאי ומעשה בדבר אחד :

פרש"י אחר הנקה ושימוש. הטעם משום דצריך לקיים הדבור שהוציא מפיו. ול"נ עוד ט"א משום דלכל האוקימתות אתיא מתני' כרבנן וא"כ לדידהו לצעורא קא מכוין כמו גבי אצטלית וצריך הנקה ושימוש קצת אלא בהניקתו קצת אמרינן כיון דלא פירש שתי שנים אמרינן דלהרווחה קא מכווין. וזהו מדוייק בלשון תוס' ונראה לר"י לפרש דמת קודם שהניקתו כלל דלא נתכווין אלא להרווחה ולא לצעורא משמע דלפרש"י אכווין נמי לצעורא וכדפירשתי ונ"מ אם כשאמר אי אפשי או מת הבן קודם ב' שנים בסיפא לטעם ראשון צריך נמי הנקה קצת ולטעם אחרון קי"ל בהא מלתא כרשב"ג דלא אמרי' בהא לצעורא קמכווין וא"צ הנקה כלל :

אגב דבעי למיתני בסיפא. ובסיפא קמ"ל רבותא דהגט בטל ומותרת ליבם. ואי לא אשמועינן ה"א דהוי כתנאי על מנת שתתן מאתים זוז ומת דצריכה חליצה ואסורה ליבם כיון דאין קובע זמן ועדיין לא נשלם הזמן כמ"ש בש"ע סי' קמ"ג סעיף ג'. אע"ג דהכא קבע זמן שתי שנים מ"מ הא לא התנה ע"מ שתשמשי את אבא מכן עד ב' שנים. וא"כ בכל ימי חיי האב יכולה לשמשו אותן ב' שנים קמ"ל דהוי כקובע זמן מכאן עד ב' שנים. ועיין בב"ש סי' קמ"ג ס"ק י"ד. וזהו לגירסת רבינו והרי"ף דגרסי בסיפא או שמת האב. אמנם לפי גירסתינו ובירושלמי דלא גרסינן בסיפא או שמת האב צ"ל כיון דבעי למיתני בסיפא באב אם אמר אי אפשי. תנא נמי ברישא הדין במת האב לאפוקי אם אמר אי אפשי לכולי עלמא הוי גט. אי נמי להיפך וכפי התוספתא וזהו ידעינן מדאיירי רישא באב לא נקיט א"א :