קרבן נתנאל על גיטין יג

ואפי' עשאו הב"ח שליח לתפוס. דלא כפירש"י בפ"ק דב"מ והש"ך בח"מ סי' ק"ה סעיף א' כתב להצדיק דברי רש"י שכוונתו ששכרו להיות שליח לתפוס. וכוונת רש"י לתרץ דלא תיקשי מאי משני בפ"ק דב"מ שאני פועל דידו כיד בעה"ב והא פשיטא דאין פועל חשיב לבעל הבית כעבד כנעני דנימא דידו כיד בעה"ב דהא מציאת ע"ע לעצמו א"ו שאני פועל ששכרו ללקט מציאות כו' ע"ש. ואין דבריו נכונים דודאי כיון שהשכיר אותו לזמן והשכיר נפשו כפועל שם עבד כנעני עליו. וכ"מ בסימן רכז סעיף ל"ג. וע"ש בסמ"ע והש"ך שהסכימו בזה. והא דע"ע מציאתו לעצמו כבר פריך לה הש"ס דף יב ומוקי לה רבא במגביה מציאה עם מלאכתו עסקינן ורב פפא משני ששכרו ללקט מציאות ועוד מוכח דא"א לומר כפי' הש"ך דהא רבא פריך לרב נחמן ותוס' שם כתבו דקבל מרב נחמן. וא"כ אליבא דרבא ליכא למימר הא דמשני שאני פועל דידו כיד בעה"ב דמי דהיינו ששכרו ללקט מציאות דהא לא ניחא לרבא לקמן לאוקמי כתרוצא דרב פפא דאיירי ששכרו ללקט מציאות. אמנם אחי חמותי הגאון הגדול המפורסם אדמ"ו מוהא"ב נ"ע. הסכים עם הש"ך לדינא ולא מטעמיה אלא משום כיון דשכרו אית ליה נמי זכות בהאי תפיסה דבהאי תנאי שכרו אם יתפוס יטול שכרו. ומסתמא התנה עמו מכל מנה שיתפוס יהיה לו שכרו כך וכך ויש לו זכיה בכל מה שתפס. וכיון דזכי בהאי תפיסה לנפשיה זכי ביה נמי לחבריה והאי מיגו ודאי אמרינן כמ"ש רש"י שם סוף דף ט' וכדמוכח מרבא שם דף ה דפליג ארמיבר חמא :

בהג"ה וכן אם אדם חייב לשני בנ"א או לשלשה כו' משום מגו דזכי לנפשיה וכן פסק בש"ע סי' ק"ה. ודוקא שתפס בכדי חובו של עצמו אבל אם אינו חייב לו רק מאה ותפס ק"ן לא מהני תפיסתו במותר סמ"ע. והש"ך ס"ק ב' חולק עליו והביא ראיה מש"ס דב"מ דף ח' ומפי' רש"י סוף דף ט' ולי אין הנדון דומה לראיה. דהתם ודאי כל א' תפס חצי שלו וא"כ ודאי קני מה שתפס בידו. אלא שהקשה הש"ס להוי אידך פלגא כמי שמונח ע"ג קרקע ולא קני ולא מידי ובזה ודאי מהני תפיסת חבירו דלא להוי כמונח ע"ג קרקע וכן לאידך. אבל בנדון זה שתפס ק"ן זהובים ורוצה לזכות בהמותר בשביל לוי לא שהרי חובו אינו אלא מאה וכמו כן משותפין שגנבו אין ראיה בין לפירש"י ובין לפירוש תוספות שם לכן העיקר כמו שפסק הסמ"ע :

למאן דאמר תן כזכי כיון שהגיע גט ליד השליח מגורשת. ולכאורה אין ראיה משם דהתם בכולי שמעתתא קתני אם רוצה לחזור לא יחזור ולדברי הרי"ף חזרה וגירושין לאו הא בהא תליא ונראה שכוון למה שאמר שם רב הונא נעשה שלוחו ושלוחה וחולצת ולא מתייבמת מספקא ליה אי הולך כזכי דמי אי לאו כזכי דמי משמע הא למ"ד הולך כזכי מגורשת ולא חולצת ולא מתייבמת וכ"ה בחידושי רשב"א לקמן במתני' האומר תנו (גיטין דף יג.) ועוד נראה לפרש דדייק מהא דקתני התם בברייתא הבא לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי התקבל לי גיטי ואשתך אמרה הבא לי גיטי והוא אומר הולך ותן לה זכי לה והתקבל לה רצה לחזור יחזור משהגיע גט לידה מגורשת ש"מ דבכל מקום דקתני התם לא יחזיר מגורשת תיכף משהגיע הגט ליד השליח. ולפ"ז צריכין לגרוס בפרק האומר אשתך אמרה התקבל לי גיטי. אבל בין כך ובין כך כי דייקת שפיר אין משם ראיה כלל דהתם כיון דהשליח אומר לו אשתך אמרה התקבל לי גיטי סתמא דמלתא אדעתא דהכי יהיב ליה וכ"כ תוספות לקמן (גיטין דף סג) הך סברא. והרמב"ם פרק ששי מהל' עבדים פסק כהרי"ף אלא שהר"ן הרבה להשיב מש"ס דקידושין גיטין יבמות. ומפני זה נחית הרמב"ם לחלק בין אמר זכי זה לעבד ובין אומר תן דבזה יצא לחירות ובתן לא יצא לחירות עד שיגיע הגט לידו. ומה שקשה יותר על הרי"ף עיין בהמאור :

ור"ת פירש דלא גרסי' זה. משמע הא תן גרס וכ"מ בסמוך בסי' ט"ז שהקשה והא דלא מפרש טעמא דמתניתין משום תן כזכי ואי לא גרסי' תן ברישא בסיפא נמי לא גרסינן. ובסמוך אכתוב עוד בזה :