קרבן נתנאל על גיטין קכט
Korban Netanel on Gittin 129 · קרבן נתנאל על גיטין · free full Hebrew text
Open in the reader →ואף אם בא הכהן לחלוק כבוד לרבו. דהא תניא בברייתא ואם בא לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו הרשות בידו. ואמר רבה עלה לא שנו אלא בסעודה אבל בבה"כ לא דאתא לאינצויי :
משום דמופלג בחכמה היה כו' מיכף הוו כייפו ליה לרב הונא. היינו מצד חכמתו ומזה לקח הטור א"ח סי' קל"ה דלא בעינן לרבינו שיהא כפופים לו מצד נשיא או ראש גולה. אמנם רב נטרונאי ורב עמרם גאונים אלו סברי דתרתי בעינן ועי' בטור שכן מוכח מדבריהם דחדא מעלה לא מהני. והרב ב"י מביא סעד לרבינו מהא דריש פ' הקורא את המגילה רב קרי בכהני ופריך והא איכא שמואל דכהנא הוא מדבר ליה לשמואל עליה ומשני שמואל נמי הוי כייפי ליה לרב כו' ורב לא הוה כייפי ליה אלא מצד חכמתו לבד ואפ"ה קרי בכהני :
כדאמר ריב"ל במגילה. אין שם ולא בכולי בבלי אך ירושלמי הוא סוף פ' אין עומדין שם תמצאנו וכן הובא בטור א"ח סי' ר"א. אבל תמוה מאד בעיני למי שמעיין שם בטור ובב"י ובב"ח ומ"א שלכל אלו נעלמו מהם דברי רבינו בכאן ע"ש :
אחריהן קורין תלמידי חכמים הממונים על הציבור. בט"ז א"ח סי' קל"ה ס"ק ג מביא סעד לדברי רב נטרונאי דכפוף מצד חכמתו לא מהני דהא אחריהן קורין תלמידי חכמים ממונים על הציבור עיין שם. ודברי תימה הן דאף שהם ממונים ותלמידי חכמים בעירם. כמו כן יש ת"ח ממונים במקומות אחרים משא"כ ת"ח כרב הונא שכל חכמים באותו הדור כפופים ליה מצד חכמתו איכא למימר דסגי בחכמתו לחוד :
ולא היא שרי למקרי ביה ושרי לטלטולי. ולפי מ"ש מ"א וט"ז א"ח סי' רפ"ד היתר על ההפטורות שנדפסים לקרות בהם בצבור. לדידן אסור לכתוב הפטורות על הקלף א"כ אותן הפטורות בכתב אסור לטלטולי בשבת וצ"ע:
ולא חייש להא דקאמר כיון דאידבק. ורבה נמי לא קאמר אין כותבין אלא משום דס"ל פריש לקיש תורה חתומה נתנה והא דאמר רבה חומש אין קורין בו בצבור משמע הא חומש כותב. איכא למימר דסבירא ליה דחומש אחד נמי ספר מקרי. כמ"ש תוס' דכתיב ויקח ספר הברית אבל אנן קיימא לן כר' יוחנן דכללא כייל בכולא תלמודא ר"י ור"ל הלכה כר"י מש"ה פסק הרי"ף דכותבין מגילה לתינוק להתלמד בה :
דא"כ אפילו חומש לא נכתוב. ר"ל דאי רבה קאמר אין כותבין אפילו לר"י מטעם כיון דאידבק. א"כ להך סברא ודאי אפילו חומש אין כותבין וקשה דרבה אדרבה. ועל פי דברים האלה מיושב קושיות הב"י סי' רפ"ג וז"ל אפילו לא היינו יודעים תי' לקושיא זו אין כח ביד האחרונים לחלק על דברי האמוראים וכל שכן שאפשר לתרץ כל חומש וחומש מלתא באפי נפשיה היא אפילו למ"ד חחומה ניתנה כותבין ע"כ :
ועוד ראה להקל משום דלא אפשר. ומיהו רבה אזיל לטעמיה דאמר לעיל האי ספרא דאפטרתא וכו'. אבל בתר דאסיקנא ולא היא דהא ר"י וריש לקיש וכו' ה"נ כיון דלא אפשר עת לעשות לה'. ע"כ דברי ב"י :
שתהא דעתו מיושבת עליו ואף בשעת כתיבה. כן היא גירסת רבינו בתוס' וכן היה גירסת הרשב"א בחידושיו וגם ההגהות בפ"ב מהל' גירושין בשם התרומה וגם הסמ"ג וגם המרדכי והר"ן. ולא הזכירו נתינה. ומה שחראה בסוף המסכת בסדר הגט שסדר רבינו ז"ל יזהר הסופר שיהא החולי שפוי ומיושב בדעתו מתחלת כתיבת הגט עד גמר נתינתו כו' ט"ס הוא וצ"ל גמר כתיבתו והלשון מוכיח שפתח יזהר הסופר ואי מזהיר גם על הנתינה הל"ל יזהר הסופר והבעל (או) מסדר הגט. וכ"כ ב"י בסי' קכ"א שט"ס הוא. אבל גירסת התוס' שלפנינו הוא צריך ליזהר שלא יתקלקל בין כתיבה לנתינה ע"כ. וכתב ב"י ואין הכוונה כל היכא שנכתב בעודו שפוי ונתקלקל וחזר ונשתפה ונתנו לה כשהוא שפוי דכיון שנתקלקל בינתים הוא פסול דכל כה"ג משמע לי דכשר דק"ו היא אחיזת קורדייקוס לא מבטל דבריו ראשונים מכ"ש שלא חבטל מעשה כתיבת הגט. אבל כוונתם לומר שאם אחר הכתיבה נתקלקל דעתו ונתנו לה בעודו מקולקל אע"פ שנשתפה אח"כ לא אמרינן איגלאי מילתא דשפוי היה כשנתנו לה ותונבא בעלמא הוא דנקטי' והגט כשר אלא מספקא לן שמא שוטה היה באותו השעה וה"ל ספק מגורשת ועי' בב"י באורך ודלא כמהרש"א שהניח דברי תוס' בצ"ע. ודעת הרשב"א והר"ן שצריך שיהא בדעתו בשעת נתינה וכ"פ המחבר בש"ע והביאו ראיה מהירושלמי. אלא שהרשב"א כתב וז"ל וק"ל דהא אמרי' לקמן (גיטין דף ע"ג) באומר מעת שאני בעולם דמשמע שאינו רוצה שיחול הגט אלא רגע אחרון שהוא בעולם ואותו רגע א"א לבדקו ע"כ. ולא אוכל להבין מאי קשיא ליה דאנן אמדינן דעתיה שלא מחמת איבה מגרשה אלא כדי שלא תפול קמי יבם א"כ דעתו להתגרש באותו שעה שהוא עוד בחייו ודעתו צילותא והגט חל באותו שעה האחרונה שעדיין ברור שכלו :