קרבן נתנאל על גיטין י
Korban Netanel on Gittin 10 · קרבן נתנאל על גיטין · free full Hebrew text
Open in the reader →ואז יתנו הרשות לעדים לחתום. וכן משמע קצת מלשון רש"י ד"ה לא הוו מרעי נפשייהו וכתבי ליה שטרא. וכן פירש"י להדיא בסוף השולח (גיטין דף מ"ד) וכותב ומעלה בערכאות וכותב לו שטר ומעלהו בערכאות שלהן לחותמו ע"כ :
ואפי' אי נפיק קלא עלייהו דמקבלי שוחדא. לאצלויי דינא כדמייתי בסמוך מהאי דכל כתבי :
לעדות שקר לא מרעו נפשייהו. היינו לחתום שקר אבל בעדות בע"פ מרעי נפשייהו כמ"ש רבינו סוף סי' יא :
כתב רב אלפס ודוקא ערכאות דלא מקבלי שוחדא. ומלשון ה"ה ומתשובת הריב"ש סימן קמ"ג משמע שכך היו גורסים בגמרא :
והרמב"ם ז"ל כתב. בפ' כ"ז מהל' מלוה ולוה ה"א. וכן צריכין שיעידו עדי ישראל. כלומר דהרמב"ם מפרש דברי ר"א דבעי למימר דווקא ערכאות דידיע לן דהני לא מקבלי שוחדא : @44ה"ג
ה"ג שאין ידועים בקבלות השוחד. וכן הוא בספרי רמב"ם עם כ"מ. ובפרישה כתב דמצא כן הגירסא דפוס ישן נושן ופירושו שיעידו עליהם שלא קבלו שוחד. וע"ז השיגו רבינו דמי יעיד עליהם דסתם פרסיים מקבלי שוחדא. אבל לנוסח שלפנינו מה השיג על הרמב"ם בזה מי יעיד עליהם הא הרמב"ם גופא לא מצריך שיעידו בזה אלא שלא יהיו מפורסמין בקבלת שוחד :
כדאמר בפ' כל כתבי. (שבת דף קט"ז.) ואין להקשות הלא כבר כתב רבינו דאפי' אי נפיק עלייהו קלא דשקלי שוחדא לאצלויי דינא לעדות שקר לא מרעי נפשייהו וההוא פילוסוף דיין ושופט העיר היה דלא מייתי מהך דכל כתבי אלא על שאין אדם יכולין להעיד על עדותן שלהן אף שהן מפורסמין שאין מקבלין בפרהסיא מכל מקום מקבלין בסתר כמו ההוא פילוסוף. אי נמי דלהרמב"ם העדים חותמין השטר קודם שבאו לפני הערכאות והערכאות מקיימים אותם הוו כמו ב"ד ולא עדים :
אלא מסתברא דסתם ערכאות לא מקבלי שוחדא. ור"ל והכל נעשה בפני הערכאות וכמ"ש לעיל ואפילו אי נפיק עלייהו קלא דמקבלי שוחדא לאצלויי דינא לעדות שקר לא מרעי נפשייהו :
ה"ג כדפירש ר"י לעיל. רצונו בברייתא תניא אמר ר"א ועי' בתוספות ד"ה לא נחלקו :
משמע דלא פסול אלא דומיא דערכאות בלא עדי מסירה. הא בעדי מסירה דלא שייך טעמא דמרעי נפשייהו גובה מבני חרי :
אבל בעדי מסירה כשר לגבות מבני חכי. ואין להקשות א"כ תקשי ולדידיה אמאי פריך לפלוג וליתני בדידיה עדיפא ה"ל להקשות אמאי הדיוטות פסולין וי"ל כמ"ש הרשב"א בשם הרמב"ן דה"א בהדיוט גיטי נשים מש"ה פסול שמא עיניה תלתה בפרסי משא"כ ערכאות דלא חשידי ולא מרעי נפשייהו בכך. ומה שפרש"י בהתרצן נעשה כמו שנעשה בהדיוט בשאר שטרות ולא פי' דקאי אגיטי נשים דא"כ לפי האמת לא אתיא כחכמים דברייתא וכן צ"ל בתוס' לתירוצם :
וקא משמע לן דאע"ג דמסרי' ניהליה. וליכא לאקשויי אימא רבא צריך עדי מסירה משום דבשטר מתנה היכא דליכא הורמנא דמלכא דשטרא חספא בעלמא הוא דגבי בעדי מסירה ובשמות מובהקים. דא"כ ה"ל לפרושי :
אלא הוה ליה לפרושי מחני' דשטרי ערכאות דאמר במתניתין דכשרים דוקא למגבי מבני חרי אבל למגבי ממשעבדי לא גבי אפי' מסרו ניהליה באפי סהדי ישראל. ומהרש"א הליץ בעד ר"י דיש לפרש המתני' בכתב ישראל מש"ה יש לו קול לגבות אפי' ממשעבדי. כוונתו דדוקא בכתב פרסאה שהמה אין מקפידין לכתוב בשטר שיוכל להזדייף ומרחיקין יותר משיטה ולכך העומדים שם אין חושבים אותו לשטר ואין מוציאין קול משא"כ בכתב ישראל דידעי ונזהרים בכל דיני שטר חשבינן ליה לשטר בעיני כל רואיו ומוציאין קול :
קול יצא לארטכייס. וגי' שלפנינו קול יצא לערכין. וכן הוא בהר"ן :
ה"ג לכן נ"ל לפרש דהאי שטרא פרסאה מיירי שאין חתומין עליו עדים. ומעתה איכא לקיים הך גירסא לקמן בפ"ב ומגבי ממשעבדי דערכאות יש לו קול ורבא איירי הכא בהדיוטות בעדי מסירה ישראל ורבנן דר"ע דפסלי בשטר שנעשה בהדיוט ואפי' בעידי מסירה ישראל הך ברייתא איירי כשחתומים בו פרסיים ומטעם מזויף מתוכו וכמ"ש רבינו בסמוך סוף סי' י"א :
ודוחק לומר דרבא ס"ל כר"ש. לטעמיה אזיל שחולק בסי' שאח"ז באריכות על הראב"ד שפסק כר"ש :
ופריך עלה כדפריך הכא. כלומר אם תקשי לך לפרושי דאיירי שאין חתומין עליה עדים א"כ לא שייך הני פירכות והא לא ידע למקרי בשלמא לפי מה דאיירי דחתומים עליה עדי פרסיים הוה ס"ד דע"מ ישראל לא ידעי למקרי אלא שסמכו על עדי פרסיים דידעי למקרי ואהא מייתי רבינו ראיה דהא לקמן בפ"ב פריך עליה כדפריך הכא והא לא ידעי למקרי :
והכא שלא פי' מי חתום. כלומר ועוד ראיה דמיירי שאין חתום בו כלל :