קרבן נתנאל על עירובין צט

אבל אנחי בהדיה כ"ש דארווחי ארוח. מלשון זה משמע שס"ל לרבינו כפי' הריטב"א לשיטת הראב"ד והרשב"א שהביא הה"מ בפרק ג' דעירובין דמיעוט באויר הוי מיעוט ובזיז א"צ לסולם. כיון דהזיז רוחב ארבע הוי מיעוט באויר. וה"ק סולם משהו ממעט ר"ל ממעט הזיז שהוא ארבע לא מבעי אם הסולם רוחב ארבע פשיטא דממעט אלא אפי' סולם כל שהוא נמי ממעט השיעור של זיז. אבל אנוחי בהדיה כ"ש דארווחי מרווח. כלומר לא מיבעי שאינו ממעט הסולם להזיז. אלא אפי' עילוייא מעלייא להזיז דארווחי מרווח ליה והאי דאיצטריך שיהא הזיזין זה שלא כנגד זה כדי שיכול לעלות היטב מזה לזה. והא דקתני איצטבא ע"ג איצטבא א"נ אין בתחתונה ויש בעליונה ד'. אין הכוונה דהזיז העליונה לחוד הויא ד' דא"כ אפי' אית בין זה לזה שלשה נמי ממעט. דהא בעליונה היא ד' ומיעוט באויר הוי מיעוט אלא ה"ק ויש בעליונה ד' בצירוף התחתונה שבין שניהם הוי ד' על ד' ואין בין זה לזה שלשה מצטרפין. אע"ג דלא ניחא תשמישתא דהא כל א' מהן אינו רחב ד'. צ"ל דס"ל דשיעור זה לא ניתנה בגין שתהא ניחא תשמישתא זולת מטעם ד' על ד' מקום חשוב הוא וראוי שיעור זה למעט הכותל דשיעור חשוב הוא. ומטעם זה אפילו המיעוט באויר נמי ממעט. אמנם ברמזים ובטור אינם מפ' דברי רבינו כך. אלא ע"פ פרש"י סולם משהו ממעט להתיר הכותל וצ"ל דלמדו כן מדברי רבינו מדמשני דהכא בעי ארבעה על ארבעה שאז ראוי לעמוד עליו ולעמוד על הכותל. ש"מ דע"י צירוף שתי אצטבאות אינו ממעט כי מיעוט באויר אינו ממעט אם כן צריכין לפרש זיז היוצא מן הכותל והניח עליו סולם משהו ממעט ע"י סולם נחשב הזיז כאילו מחובר לארץ וממעט הכותל. אבל אותביה בהדיה ארווח מרווח לזיז ולא הוי האי סולם מתחתיו דרגא לזיז ואין כאן מיעוט שהוא מובדל מן הקרקע ומיעוט באויר לא הוי מיעוט וא"כ צריך להגיה וצ"ל אבל אנוחי בהדיה לא דארווחי מרווח:

חקק בכותל. כאן שייך סימן ד':

ובאשרה שרי דליכא איסור שבת. דאיירי ביבשה כ"כ הטור ורי"ו ובשו"ע סימן שע"ב סעיף ט"ו. במ"א ס"ק כ"ו מקשה דהא בשו"ע סימן של"ו פסק דאסור להשתמש באילן אפילו יבש ע"כ ולק"מ דרבינו לא ס"ל הכי. ועי' בהמוצא תפילין סימן י"א וי"ב וא"ת לאיזה ענין הביא המחבר דעת רבינו. וי"ל דנ"מ עץ בעלמא שנעבד שגם כן אשרה מקרי: ח"ג

מלא עפר או צרורות מערבין אחד ואין מערבין שנים. בהג"ה ואם מילא פירות אפי' סתמא בטלי להו הואיל ודרך לעשות מהן אוצר. וכ"פ רמ"א בהג"ה סימן שע"ב. והקשה שם מ"א ס"ק כ"ח דבפ' כיצד משתתפין (עירובין דף פ"ד) מוקי לה בפירות טבלים משמע דבשאר פירות אסור ע"כ ואני אומר שאפי' ריח קושיא אין כאן דהתם חוליות הבור עם הבור אינם כי אם עשרה ורוחב ד' שעולה ביחד ק"ס טפחים מה שמחזיק אין שם אוצר עליו דהא אוצר קטן מחזיק חמשה קופות שהוא ט"ו סאין שהוא אמה על אמה ברום אמה וג' אצבעות לפי חשבון המקוה כ"כ מ"א סימן של"ג. שעולה רע"ז טפחים. משא"כ חריץ בין שתי חצירות מחזיק יותר מדאי שפיר איכא למימר שעשה אוצר בתוך החריץ. תו הקשה למה ימעט דאי מתרמי ליה אורחים מותר לפנותן ולמה ימעט. מאי קושיא וכי יכבד האורחים לישב בחריץ. תו הקשה הא מותר להסתפק ממנו והוי כדבר הניטל בשבת ואינו ממעט. גם בזה לא קשיא מידי דמ"מ אסור להתחיל בו לפנותו: ה"ג

במחיצה המפסקת בין שני חצירות. ודלא כר' יונתן שתי' דרב הונא לא קאמר אלא בעירוב אבל לא בנפרצה מחיצה. דהוי כניטלו לחייו וקוריו ע"ש. דזה אינו דוקא בניטל לחייו וקוריו דנפרצה לרה"ר אבל בנפרץ לרה"י כיון דמרה"י לרה"י לא הוי כפירצה לענין זה ואמרי' הואיל והותרה הותרה. כך העלה רבינו בפ"ק סימן כ"ג ע"ש: