קרבן נתנאל על עירובין ח

ומצוין. וכן מסיק רבינו בפ' אין צדין סי' ב' דלא שכיחי האידנא רה"ר דששים רבוא בוקעין בו וכן משמע קצת הא דמשני תלמודא בפ"ק דשבת דף ו' כאן בזמן שישראל שרוין במדבר. אבל הרמב"ם סבר היכא דשכיחי רבים אפי' אינם ששים ריבוא מקרי רה"ר:

ושני. והיינו כשאורך רה"ר מהלכין דרך מבוי. אבל מבואות המפולשין איירי דרה"ר אינו עוברת במבוי. ורבינו קיצר במקום שהיה להאריך ועי' צורתם בתוס' ד"ה וכ"ת:

ואע"ג. וה"ה בפרק י"ד כתב על סברא זו דאין מוכרחת בגמ'. ולא ידעתי למה. אח"כ מצאתי בחידושי רשב"א במס' שבת ז"ל ואע"ג שאין בין עמוד לעמוד רוחב שש עשרה אמה שהוא רוחב רה"ר דאורייתא כדאיתא בפ' המצניע אלא דהכא לא מסתבר שיהא העמוד ממעט בשיעור הרשות שא"כ אפי' נעץ קנה בר"ה ימעטנו. אבל קשה דדברי רשב"א סותרים אהדדי דבשו"ת סי' תשכ"ב מסיק כסברת תוס' ורבינו ע"ש:

כדתנן חצר. פרק ז' דטהרות:

דמיירי. אע"ג דאיירי בנכנסין כותלי מבוי לחצר. מ"מ לאחר שכלו כותלי מבוי רוחבה של רחבה עודף על מבוי לכל צד נראה שהמבוי לרחבה כלה ואינו מושך עד רה"ר שכנגדו ולא אתי למשרי מפולש. מה שא"כ בנראה מבחוץ ושוה מבפנים שיהיה נדון משום לחי צריך להיות הגיפופים נראה לכאן ולכאן לשוויה פתחא לגבי מבוי וכיון שנכנסים הכותלים ולא נראין הגיפופין מכאן ומכאן פרצת מבוי הוא ולא פתח. ואין להקשות למה לו לרבינו לחלק בדוחק נימא דהמבוי אסור כשלא עירבו ונכנסין כותלי המבוי משני טעמים דהוי כנפרצה במלואה לחצר ומשום מפולש והאי דרב יהודה איירי בשאינו נכנסין ומש"ה אין בו מפולש ולא נפרצה במלואה. וי"ל דהא ע"כ הך דרב יהודה נמי איירי בנכנסין דאלת"ה אדמוקי רב ששת הך דרב יהודה בעירבו בלא עירבו נמי המבוי מותרת דנראה מבחוץ ושוה מבפנים קי"ל דנידון משום לחי:

והאי. וא"ת האיך מפרש רבינו הא דקאמר בשמעתין דאי דרב קשיא דרב אדרב בתרתי אי כפי' רש"י הא רחבה וחצר תרוייהו כהדדי נינהו ואי כפי' תוס' קשה מאי פריך אימא דרב אינו אוסר מבוי אלא מטעם נפרצה אבל משום פילוש לא והא דקתני כנגדו משום רבותא דשריותא דחצר. ואי לא ניחא ליה בזה א"כ בתר דמשני כאן שעירבו וכאן שלא עירבו עדיין תקשי לך דרב אדרב לענין מפולש. וי"ל דהכי פריך קשיא דרב אדרב בתרתי כלומר בשני דינים שאמר רב מבוי אסור מאיזה טעם שתרצה לומר שאוסר רב המבוי אי משום מפולש או משום נפרצה במילואה ואי הך דרב יהודה משמיה דרב התיר המבוי שנפרצה לרחבה דלא הוי מפולש ולא כפרצה כי אם כפתח קשיא דרב אדרב. אי משום מפולש אי משום נפרצה במילואה ומשני דרב יהודה מפרש הך דרב דאוסר המבוי משום פרצה ולא משום מפולש וכשלא עירבו והך עובדא בעירבו הוי: