קרבן נתנאל על עירובין עג
Korban Netanel on Eruvin 73 · קרבן נתנאל על עירובין · free full Hebrew text
Open in the reader →דמקילין נמי גבי שכירות. וק"ק אמאי לא חשיב תלמודא נמי לקמן (עירובין דף ס"ו) האי מילתא דשוכר כמערב. ואי שייר ה"ל לש"ס לקצר ולומר הא דקאמר שוכר כמערב לקולא קאמר ולא להחמיר וכייל כל מילי:
חוזר בו מן השכירות. ועכ"פ צריך להחזיר לו דמי השכירות ובהכי ניחא מ"ש רש"י במתני' ד"ה עד כו' דהא נקט דמי ע"ש:
1לענין שכירות בע"כ לא' שייך למילף שכירות מעירוב. מה שהקשה מ"א מהכא אדברי רבינו לקמן בפרק חלון סימן ט' ע"ש מה שהשגתי עליו:
הלכה כר"י לגבי רב ושמואל. אפי' כנגד שניהם כ"כ רבינו להדיא בפרק כירה סימן ד':
ויראה לי דאפי' כו'. וכ"כ תוס' דין זה לקמן (עירובין דף ע"')ד בשם ר"י ד"ה מבוי:
שבטלו רשותם לבני חצר אחרת וכו. ויש לדקדק מאי ראיה אימא ביטלו רשותם לאחד מן החצר אחרת וה"ל חד במקום נכרי וי"ל דלא היו מבטלין לחצר א' רק רשותם שהיה להם במבוי אבל רשות חצריהם לא ביטלו. כי אם בטלו רשות חצירם היו אסורים לטלטל מן בתיהם לחצר. וטוב היה להם שיהיו מותרים בחצריהם ויאסרו כולם במבוי ממה שיהיו כולם אסורים בחצירם ובמבוי בשביל האחד שיהיה מותר וכמו שכתבו תוספות לקמן (עירובין דף ס"ג) ד'ה ביטלו מזה באריכות ע"ש: ה"ג
וכן בני אהרן. וכן עובדא דשמואל בפרק אין עומדין לא הורה בפני עלי כדאיתא התם אך משם אין ראיה עד שלש פרסאות. דאיכא למימר שאני גבי שמואל דאתריה דעלי הוה:
ויראה דהא דתלמיד חבר מותר היינו דוקא חוץ לשלש פרסאות. ודאי הא דתלמיד חבר אסור להורות בפניו ממש מוכח דאסור מהך דרב חסדא דלא אורי אפילו ביעתא בכותחא כל שני דרב הונא באתריה לכ"ש בפניו. גם מפרק קמא דנדרים דף ח' דאיתתא דרבינא ה"ל נדרא למישרא ואתיא רבינא למישרא קמיה דרב אשי וקאמר תלמודא שמע מינה לא יאה למישרא נדרא תלמיד במקום רבו. ורבינא תלמיד חבר היה לרב אשי. ומה שכתב רבינו ויראה קאי אהא דאינו מותר כ"א חוץ לשלש פרסאות ומהנך אין ראיה כי אם בפניו ממש אסור. אבל קשה הנך קושיות על הרמב"ם שבי"ד סימן רמ"ב הוכיח הב"י דס"ל לרמב"ם תלמיד חבר אפי' בפניו ממש מותר. ומה שכתב רמ"א לדעת הרמב"ם ורי"ף דתלימיד חבר אפי' תוך שלש פרסאות שרי הוא טעות דלדידהו אפי' בפניו ממש שרי וכן הוכיח מדברי רי"ף ע"ש בב"י ובאמת הוא טעות דמוכח. וי"ל דגבי נדרים שאני דהא אפי כשיש גדול ממנו במקום אסור להתיר נדר כ"כ הרמב"ם בפ"ו מהל' שבועות. וכתב ב"י בסי' רמ"ב דהוכחתו מהך עובדא דנדרים ע"ש. והך דרב חסדא נמי ל"ק דרמב"ם ס"ל אם למד רוב חכמתו ממנו אף שנתחכם ונעשה גדול כמוהו לאו תלמיד חבר הוא דמאי הוי אלא כל שלמד ממנו קצת חכמתו ולא רובא כמו רבינא שלמד אצל רבא ואח"כ למד קצת לגבי דרב אשי מקרי תלמיד חבר. משא"כ רב חסדא רוב חכמתו קבל מרב הונא אף שנתגדל אח"כ כמוהו תלמיד גמור הוא. ודלא כש"ך סי' רמ"ב ס"ק י"ב שהוסיף לומר דרמב"ם נמי ס"ל כדעת מהרי"ק אף שלמד רוב חכמתו ממנו אם נתגדל אח"כ כמוהו מקרי תלמיד חבר. אם כדבריו קשה לרמב"ם הך דרב חסדא. והואיל ואתא לידן אימא בה מילתא דהרשב"ם בב"ב דף קנ"ח פי' על הא דאמר ש"מ בן עזאי תלמיד חבר היה לר"ע דפשיטא לן שהיה מתחלה תלמידו ואח"כ נתחכם ונעשה חבירו ותמה אני דהא להדיא תניא בנדרים דף ע"ד חבל עליך בן עזאי שלא שמשת את ר"ע ש"מ דמתחלה לא היה תלמידו עד לבסוף ששימש לר"ע. ומ"ה היה לו לתלמיד חבר דלא היה רוב חכמתו ממנו כשיטת הרמב"ם וצ"ע:
היינו דוקא על מעשה שבא לפניו. שכן מצינו בזקן ממרא בפ' הנחנקין משנה ב' ע"ש.