קרבן נתנאל על עירובין סב

והיינו כרב הונא. והריטב"א אומר שאין מזה ראיה דאיכא למימר דקושטא דמילתא נקט. דאפי' לרב הונא דמיקל ליכא שיעורא לעשות שתיהן כאחת וכי אחוי ליה רבא אטמהתא דמבלעי בדגלת ע' אמה ושיריים לאו משום דרבא סבר ליה כרב חייא אלא דאיהו נמי קושטא דמילתא אחוי ליה לא מיבעיא לרב הונא אלא אפילו לרב חייא איכא שיעור עיבורה ודבריו נכונים:

היינו מאקטיספון וקרפף שלה. דהא בין בית לעיר לשיטת ר"ת נותנין להם ב' קרפיפות:

לצד ארדשיר. דנותנין ג"כ שתי קרפיפות בין אטמהתא לארדשיר:

דקאמר מתוותא לפרש"י שם דהוי עיירות חריבות דהוי כדין בית והוי קשה לשיטת ר"ת דאפי' בין בית ועיר נותנין שתי קרפיפות ואמאי קאמר דמובלעין בע' אמה ע"ז מתרץ היינו מעיר וכו'. ואי ר"ת סבר כפי' תוס' שם דהוי כפרים קטנים. מייתי ר"ת לדבריו ראיה דע"כ צ"ל הך דקאמר שבעים אמה ושיריים מעיר וקרפף. דהא התם הוי שני עיירות ולכ"ע בשני עיירות נותנין ב' קרפיפות לרב הונא:

והוי מחלוקת ואח"כ סתם. וקשה דהא איכא סתם בתרא כרבנן. דקתני וכן שלשה כפרים המשולשים דלרב חייא בר רב היינו משולשים ממש והיינו כרבנן. וע"כ צ"ל דלרב חייא בר רב נמי צ"ל דלאו משולשים ממש וכמו שכתבו תוס' ד"ה אלא. א"כ אין מקום להני ראיות שמביא ר"ת מרב אידי ואביי ורבא.וצ"ל דשיעור דברי רבינו כך הוא דיש לדחות הני ראיות מרב אידי ואביי ורבא דלרב חייא נמי צ"ל דלאו משולשין ממש קאמר וכדאמרן. ע"ז בא ר"ת להחזיק דבריו א"ת רב חייא נמי ס"ל לאו משולשים ממש קאמר. א"כ הוי מחלוקת ואח"כ סתם וזה שדקדק רבינו ועוד נראה לר"ת לדקדק ממ"נ וכו':

וכן כתב הר"מ ז"ל הלכה כר"מ. הלשון אינו מדוקדק דהא לר"ת לא הוי סתם כר"מ כ"א בשתי עיירות שנותנין שני קרפיפות אבל בעיר אחת שנותנין קרפף אחד קי"ל כרבנן דהא שקיל וטרי אי הלכה כרב הונא או כרב חייא בר רב. ואי ס"ל להלכה כר"מ מאי נפקא לן בהך הלכתא. והטור פסק כר"מ מבלי חולק. צ"ל דסמך על הר"מ דהלכה כדברי המיקל ברם מה שפסק הטור בסי' שצ"ח אם יש בית או בורגנין תוך ע' אמה ושיריים שמעברין את העיר ומשם נותנין עוד שבעים אמה ושיריים ואח"כ אלפים אמה לתחום שבת. ורמ"א פסק להלכה כך ע"ש. ולא ידעתי מקור מוצא לדין זה ואין לכל המחברים ראשונים והאחרונים שהזכירו דין זה ובריטב"א כתב מיהו אפי' לר"מ אין נותנין קרפף אלא לעיר שאין לה עיבור מעצמה וה"ה לרבנן בשתי עיירות וכן נראה דהא ר"מ יליף מקרא מקיר העיר וחוצה תן לה חוצה ואח"כ מדוד אין לך בה אלא חדושה. אבל כשיש לה חוצה אין מוסיפין חוצה על חוצה דמנ"ל. מכל זה נראה דאין לסמוך על ההוראה זו. כי אין שייך בזה לומר הלכה כדברי המיקל במילתא שאין לו ראיה וגם נגד הסברא דהא יש לו אויר ע' אמה מבלי תוספת עוד ע' אמה ושיריים:

בין אילן העומד תוך עיבורה של עיר. ואין ראיה משם דכל בית שישנו בתוך שבעים אמה ושיריים לעיר קרי עיבורה של עיר וכן פרש"י שם: ה"ג

ואם לאו מודדין מן הקשת. וא"ת מאי פריך הא קי"ל גבי קשת נמי אם אין בין יתר לקשת יתר מאלפים אפילו אם יש בין שני ראשין יותר מד' אלפים כמ"ש רבינו בפרק זה ריש סימן ב' והא הכא האמצעית אין רחוקה מהחיצונות יותר מאלפים. וי"ל דהתם היינו טעמא דמצי אתיא דרך היתר מראש האחד מן הקשת לראש אחר ע"י בתים כיון דהיתר מובלע תוך הקשת. כמ"ש תוס' דף נ"ה ד"ה פחות. משא"כ הכא שאין בתים אע"ג דהוי תוך אלפים ויכול לבא לאמצעית מ"מ רחוקה החיצונות מן האמצעית שוב אלפים שאין יכול עוד לבא שם לצאת חוץ לתחום. ועפ"ז מיושב מה שהניח מ"א בצ"ע סי' שצ"ח ס"ק ד' ע"ש. דגבי קשת אפי' הני דאמצע קשת נמי יכולים לבא לראש השני דרך היתר כמו שאמרנו ובסעיף ח' איירי בשלשה כפרים המשולשים: ה"ג

והכא נמי לא אמרינן מלי לאותן העומדים באמצעי כו'. כתב מ"א סימן שצ"ח ס"ק י"ב וז"ל וא"כ משמע דאם יש בין החיצונים פחות מד' אלפים אפי' האמצעית מודדין מהחיצונות כמו בעיר קשת וצ"ע דסתם הטור ולא חילק בזה ע"כ. ולע"ד נראה ששגג בזה כי מי הגיד לו משמעות זו. בשלמא היושבים באמצעית הקשת יכולים למדוד תחומין משני ראשי קשת ולהלן דשני ראשי קשת המה מעיר א' אלא שנראה כשני עיירות כיון שמובלע תחומן הוי כחד ואף יושבי האמצעית יכולין לבא ע" י בתים לשני ראשי קשת דיינינן להו כמו יושבי ראשי קשת לענין זה למדוד תחומן משם. אבל שלשה כפרים לא חשבינן להו כחד כיון דמובלע תחומן דבשני עיירות לא חשבינן להו כחד אא"כ אינם רחוקים זו מזו יותר מקמ"א אמה. והא דחשבינן בשלשה כפרים להיותן שלשתן כאחד היינו טעמא דכל שני כפרים הסמוכות זה לזה רשאין למדוד תחומן מכפר השני הימנית דחשבינן כחד דאמרינן מלא האויר שביניהן מכפר השלישי א"כ שאתה מתיר מכח מלי תו לא יכול למדוד התחום מכפר צד שמאלי דהא אם יבא למדוד התחום מכפר צד שמאלי מכח מה דאמרי' מלי מכח כפר השלישי הימיני א"כ מפסיד למדוד התחום מכפר הימיני וצדקו דברי הטור שלא חילק. גם מה שכתב מהרש"א בענין זה בתוס' ד"ה התם. סוף דבריו תמוהין דהא התם איירי ביתר מאלפים מקשת ליתר ובהא לא אמרינן מלי ע"ש: