קרבן נתנאל על עירובין כה

שלשה. וקטן אינו מצטרף לשלשה רמב"ם וטעמיה דאיבעיא היא בירושלמי ופסק לחומרא. והקשה ב"י בסי' ש"ס ולמה הא קי"ל הלכה כדברי המיקל בעירוב וספק לקולא ע"כ ולק"מ דבספק בש"ס לא אמרינן לקולא וראיה לזה דלקמן בדף צ"ג מסיק הש"ס והלכתא בעיין לקולא. ומה איצטרך הא בלאו הכי קי"ל הלכה כדברי המיקל בעירוב. אלא ש"מ דבאיבעיא לא אמרינן הכי לקולא ועי' בפ' י"ו מהל' שבת בהרב המגיד שאין הגירסא את"ל התם בבעי' א':

שהרי. ובסי' ש"ס פסק בש"ע במה דברים אמורים כשהקיפו יותר על שש אבל אם לא הקיפו יותר על שש אע"פ שיש סאתים פנוי כיון שהן שלשה מותר. כ"כ ב"י בשם המרדכי ותימה האיך פסק לקולא וסומך על דעת מרדכי מה שרש"י פי' להדיא לחומרא. וכ"פ הריטב"א ור"י ח"א נתיב י"ב ח"ד. והא דדייק הרב"י מדלא תני רב גידל דאם לא הוצרכו אלא לד' והקיפו ו'. אין זה דיוק איידי דאמר ג' מתירין בשבעה. תני האיסור ג"כ בשבעה. בכן אין לסמוך להקל כפסק ש"ע וכבר השיגו הב"ח וט"ז: ה"ג

דהא מסקינן. ועד כאן לא א"ר יהודה התם אלא דאית ליה דיורין אבל הכא ליתנהו דיורין ע"כ בנסתם הפתח חשיב כליתנהו דיורין דהא קאמר תסתיים. ואי כדאית ליה דיורין חשבינן א"כ אפי' רב הונא סבר כר' יצחק מ"מ אמרינן בזה הואיל והותרה כיון דאית ליה דיורין. אע"כ כדלית דיורין הוי ואסור לר' יצחק אליבא דר' יהודה. א"כ הברייתא דלקמן בפרק הדר אמאן תרמייה. אלא ש"מ דהברייתא ס"ל כרב הונא שבת גורמת וא"ת הא בליתנהו מחיצות רב הונא מודה ואמאי קתני בסיפא בניטלו קורותיו דמותר למקצת שבת הותר לכל שבת. תי' מהרש"א דהברייתא ס"ל כרבי יהודה אבל רב הונא פסק כר' יוסי דנימוקו עמו:

ושמואל. לקמן (עירובין דף צ"ה:)

כדמסיק. ובזה מתורץ קושית מהרש"א לעיל (עירובין דף י"ב ע"ב) בתוס' ד"ה הכא במאי עסקינן שהניח בצ"ע בפי' ריב"ן ע"ש ונעלם ממנו סוגי' דהכא דהיכא דליתנהו מחיצות לא אמרי' הואיל והותרה הותרה וק"ל:

לא. דלא קפדינן אמחיצה אם לא שע"י אותה מחיצה נעשית רשות היחיד. אבל בנפרצה שתי חצירות זו לזו ע"י פרצה זו לא נשתנה הרשות דמעיקרא רה"י והשתא רה"י:

לא דמיא. ולפ"ז מ"ש רבינו רב הונא נמי מודה בהא לא קאי אמילתא דרב דהא רב ס"ל כר' יוסי אפי' בנפרצה שתי חצירות. אלא אמימרא דשמואל. אבל רב הונא פליג אדרב בדאית ליה מחיצות דס"ל דר' יוסי מודה בדאית ליה מחיצות וכ"כ תוס' להדיא:

והיה. הא אם מת בשבת והחזיק משחשיכה כיון דלא הוי ליה להחזיק מבעוד יום קתני התם בברייתא דאינו אוסר דאמרי' הואיל והותרה הותרה ותמיהני מאד אמאי לא מייתי בפוסקים ראיה מהך ברייתא נמי דהלכתא כרב הונא. ותו הא דבעי ר' אושעיא לקמן צ"ג דיורין הבאין בשבת מהו אמאי לא פשיט מהך ברייתא וצ"ע: ה"ג

אלא אפי' נסתם. כ' רמ"א בסי' שע"ד ס"א אפי' סתמה במזיד. והקשה מ"א דתשובת מהרי"ל אינו אלא כשחזרה ופתחה קודם השבת אבל לא כשנפתח בשבת ע"ש. ולק"מ דכוונת רמ"א ג"כ כשפתחה קודם שבת ואשמעינן כמו שנסתם ממילא ונפתח ממילא בחול. ה"ה אם הסתימה ופתיחה היה במזיד נמי שרי ותדע דאם נפרש דברי רמ"א בנפתח בשבת ה"ל להעמיד הגהתו קודם שנפתח בשבת. אבל דברי לבוש שהעמיד סתמה במזיד אף שנפתח בשבת ודאי צ"ע:

אלא אפי' נסתם באמצע השבוע ונפתח בשבת וכן הגיה מהר"ם בתוס' ד"ה עירב ע"ש. ולפי הגהתו דברי תוס' סותרים אהדדי דהא בשבת דף ק"א ד"ה נפסקו מפ' דלא שייך למימר בספינות הואיל והותרה. לכן נראה דהגי' ישנה היא נכונה בתוס' והיא ע"פ מה דאיתא במרדכי וה"ג לצורך שניהן מבית כו' ואפילו לר' יצחק נסתם באמצע השבת ואחר כך נפתח שרי והבוחר יבחר:

משמע. וקשה דהא לקמן בפרק הדר סי' ט' כתב רבינו אבל התם אין הספינות עומדות ליפסק. וא"כ אם נפסקו ספינות באמצע השבוע אין עומדות לקשור. וכן אם נסתם הפתח בחול אין עומדות לפתוח. וא"כ בכה"ג אמאי אמרינן חוזר העירוב למקומו מ"א בסי' שפ"ג סק"א ועיין לקמן פרק הדר סי' ט' מה שתרצתי עי"ש:

דאי. לפי מ"ש תוס' בשבת דף ק"א כיון דמפסיק כרמלית לא אמרי' הואיל והותרה הותרה. אע"ג דמוקפת מ"מ כיון שדרכן לנוד גזרינן א"כ אין ראיה מספינות. מ"א סי' שנ"ה. ולק"מ דאין זה אלא בספינות קטנות אבל בספינות גדולות אין דרכן לנוד גם שהמה גבוהות י' ומטלטלין דרך מקום פטור. ומדלא מפליג הברייתא בין ספינות גדולות לקטנות ש"מ דנפסק בחול מש"ה לא אמרי' הותרה הותרה:

דאסר גבי דיורין. היכא דמת השלישי בשבת משום דחסר דיורין: ה"ג

וקשיא לן. על ר' חייא גופא ודאי דלא קשיא דהא ר' חייא תנא הוא כמו שר"מ ור"י ס"ל כר"ע אלא על דבי ר' ינאי קשי' אמאי סמכו אדר' חייא:

ואנן קים לן. חדא דקי"ל כריב"ל לקמן (עירובין דף מ"ו) דהלכה כדברי המיקל בעירוב. ועוד דקי"ל כחמשה זקנים לקמן (עירובין דף ל"ה) שהעידו על ספק עירוב שכשר. והיינו מטעם דקים להו תחומין דרבנן. ועוד דבפ"ב דכתובות דף כ"ח סתם לן תנא כוותיה דקתני וע"כ היינו באין בשבת דקסבר תחומין דרבנן. ועיין מ"ש רבינו בפ' מי שהוציאוהו סימן ח':