קרבן נתנאל על עירובין טז

במשהו. וקשה דהא בדף י' בעשר ושני טפחים סגי משמע דפס חצר הוא טפח. צ"ל האי ב' טפחים לאו דוקא. א"נ פסין הנעשין ע"י תיקון אדם סגי בשני משהוין אבל אם הפסין נשתיירו ממילא ברוח הרביעי מכותל עצמה לא חשיבי פס כי אם ברוחב טפח תוס'. והוא הנכון וכ"פ בש"ע סי' שס"ג סעיף א'. ובתי' זה מיושב קושיית תוס' דף י"ב ד"ה בפסי. והב"ח שם ס"ק ב' פוסק להלכה דבכל גוונא בעינן פס טפח ע"ש. וליתא דא"כ מאי האי דקאמר מודים חכמים לר"א בפסי חצר. האיך תולה פס חצר בדברי ר"א. הא לר"א שני לחיין המה כשני משהוין ופסי חצר צריכין טפח מזה ומזה ואין שייך למימר מודים חכמים לר"א בפסי חצר. אלא ש"מ דאם נעשה ע"י תיקון אדם הפסין נמי במשהו כמו הלחי. וע"פ תי' זה. מיושב קושיות תוס' בד"ה ורב נחמן. דאי אמר הלכה כרבי בפסי חצר ה"א דבעינן פסי טפח. מש"ה קאמר הלכה כר"א בפסי חצר היינו בכל שהוא אם נעשה ע"י תיקון אדם. וכל הני קושיות תוס' אזלו בשינוי קמא דתוס':