קרבן נתנאל על עירובין קלג

קמטלטל מרה"י לרה"י דרך רה"ר. יש לפ' רה"ר ממש כיון דמסגי ביה רבים. אי נמי בקרן זוית הסמוכה לרה"ר דהוי כרמלית וקמטלטל מרה"י לרה"י דרך כרמלית. ריטב"א. וע"ז הקשה הריטב"א אפי' במופלגת ל"ל גבוה עשרה דהא כיון דאגודו בידו כי מייתי לה אפילו שבות ליכא כדאיתא בסוף פירקין ע"כ. כוון למאי דמשני לקמן אביי דף ק"ג דכיון דאגודו בידו אפילו שבות ליכא היינו כרמלית וכפי הסוגיא שם לא מחלק אביי בין כתבי קודש לשאר חפצים ולזה קושייתו להך פי' דהך מקום ד' הוי ככרמלית. ואפילו לפי' ראשון דהוי רה"ר ממש נמי מוכח לאביי. דאפילו שבות ליכא אפילו בשאר חפצים דאלת"ה עדיין תקשי לאביי דסבר דלא התירו שבות גבי כתבי קודש אמאי קתני בקורא על הגג ותוך עשרה לרה"ר מותר לגלול הא קא מוציא מאויר רה"ר לרה"י. אלא ש"מ כיון דאגודו בידו אפילו שבות ליכא והט"ז סימן שנ"'ד ס"ק ב' נעלם ממנו כוונת ריטב"א כמו שהעיד הוא עצמו נמצא למידין דהריטב"א ס"ל מאויר רה"ר לרה"י כשאגודו בידו אפילו שבות ליכא אפי' בשאר חפצים ועתה אוכיח שכן דעת רבינו והטור דלא כתבו דהחלון גבי בור שהוא למעלה מעשרה והיינו טעמם דאפי' כי מייתי דרך אויר רה"ר לרה"י באשר שאגודו בידו אפילו שבות ליכא דאלת"ה שהמתני' ע"כ איירי דותא בחלון גבוה עשרה קשה הא דהוכיח רבינו לעיל בפרק עושין פסין סימן ב' דאשפה רחוק ד' דומיא דרישא הא ע"כ חלון דאשפה אינו גבוה עשרה דאי גבוה עשרה מאי פריך הכא שמא תנטל אשפה מאי בכך הא זורק מרה"י לרה"ר דרך מקום פטור ולא אתי לידי חיוב חטאת. ש"מ בגובה עשרה רישא וסיפא לא איירי כהדדי. וא"כ אימא ברחוק ארבע אמות נמי לא אמרינן דומיא. אלא ש"מ דחלון ע"ג בור אפילו אין גבוה עשרה ודלא כמ"א סימן שנ"ב ס"ק ד' שהאריך שם להוכיח דאויר רה"ר לרה"י אפי' אגודו בידו אסור. ומה שהוכיח דע"כ איירי שהחלון גבוה עשרה דאל"כ המים נשפכים אין מוכרע דאיכא לאוקמי ששואב ע"י גלגל למעלה ותופס בידו שניה להביא אצלו. וראיתי בחידושי רשב"א בפ"ק דשבת דף ה' שכתב להדיא כדברי ריטב"א דאפי' בשאר חפצים בכרמלית בשאגודו בידו אפילו שבות ליכא אפילו כשרה"ר עוברת לפניה. א"כ מ"ש הרב המגיד בפרק ט"ו מהלכות שבת וכ"כ הרשב"א קאי אמ"ש בתחילה דמחלק בין ד' אמות לפחות מד' כמ"ש הרמב"ם ע"ש. והב"י ומ"א לא ראו דברי רשב"א וגלל כן לא נשאו ראש להקל כנגדם. יען לפי מה שבררתי דהתוס' וריטב"א ורא"ש וטור והגהת אשר"י כולם ס"ל דאפילו דרך אויר רה"ר כשאגודו בידו אפילו שבות ליכא בשאר חפצים. הרי הרב המגיד יחיד בדבר זה א"כ מה שפסק רמ"א בסימן שנ"ב ודוקא בכתבי קודש אבל בשאר דברים אסור אפילו לא נפל אלא לכרמלית דין זה ליתא. דהא הוי גזירה לגזירה. אלא שהרב ב"י באומרו שאין להקל נגד הרב המגיד והרשב"א וכבר הראיתי לדעת שאין כן דעת הרשב"א כנלע"ד: