קרבן נתנאל על עירובין קיב

מדהביא רב אלפס כל זה משמע דהלכה כהני תנאי. פי' דהלכה כר"י בן ברוקה לענין עירוב ולענין טומאת אוכלין כר"ש והיינו טעמיה דבמסכת פאה סתם רבי כר"י בן ברוקה דככר בפונדיון המה שתי סעודות למתנות העני פ"ח משנה ו' ולענין טומאה בכביצה סתם רבי כר"ש במסכת טהרות פ"א ופ"ג ובהרבה מקומות בסדר טהרות. וזה נשמע דרב אלפס פסק כר"י בן ברוקה מדנחית לשער כדהוויין תמניא סעודתא והן הן דברי ר"י בן ברוקה: ה"ג

מיהו צריכין לידע כמה היא סעודה בינונית. רצונו וכיון דאין אנו יודעין כמה סעודה בינונית צריכין לשער לענין עירוב כר"י בן ברוקה ששה ביצים. וקשה דהא לעיל בפרק חלון סימן י"א לענין שיתוף י"ח גרוגרות. וזה וזה לאו חד שיעורא הוא. דהא אמרינן בכריתות דף י"ד אין בית הבליעה מחזיק יותר משני זיתים. וביומא דף פ' אין בית הבליעה מחזיק יותר מביצת תרנגולת. וגרוגרת יותר מזית כדאיתא בפרק המצניע (שבת דף צ"א.) ומצאתי תי' לזה בתוס' ישנים בשלהי יומא דלענין שיתוף לא בעינן פת ולהכי בשאר מאכלים צריך שיעור גדול י"ח גרוגרות. משא"כ בעירוב תחומין מערבין בפת. סגיא בששה ביצים. ודע שבשו"ע או"ח סימן תפ"ו שיעור כזית יש אומרים דהוי חצי ביצה. והן הן דברי ת"ה סימן קל"ט ע"ש. ולי אין ראיה משם כד מעיינן שפיר דאין זה אלא בקושית מרדכי אבל לפי מה דמתרץ דע"י ריסוק מחזיק כביצה. והא דאמרינן בכריתות אין בית הבליעה מחזיק יותר משני זיתים. היינו דרך אכילה כמו שכתבו תוס' ישנים שם בכריתות ולפ"ז י"ל דכזית פחות מכביצה וצ"ע וע"ש במ"א:

קיימי אזקן וחולה. ר"ל דבכלים קתני יש שאמרו הכל לפי מה שהוא אדם מזון שתי סעודות לעירוב. ומוקי לה לעיל בזקן וחולה ולקולא. ועלה קאי ר"מ ור"י דאפילו בחולה וזקן נמי יש לחלק בין סעודת חול לסעודת שבת. אבל רעבתן משערינן בסעודה בינונית. ושיעורא דרב יהודה ורב יוסף קאי אאדם בריא אסעודה בינונית וכ"כ ב"י לשיטת הטור ורבינו ע"ש. וראיתי בספר תפארת שמואל שמפרש דר"מ ור"י אפילו בזקן וחולה מצריכין סעודה בינונית. ופליגי את"ק דאמר בחולה וזקן לפי מזונו. אמת שפי' כן רבינו שמשון. אבל לשון רבינו א"א לפרש כך דא"כ הא דמסיים ורעבתן בטלה דעתו ומשערין בסעודה בינונית אך למותר דהא אפילו בחולה וזקן משערינן בסעודה בינונית. וברמזים איתא להדיא שיעור מזון שתי סעודות לכל אחד ואחד וחולה וזקן לפי מזונו וברעבתן שתי סעודות בינוניות. ובאמת דוחק גדול פירש ר"ש. דלישנא דמתניתין דכלים אינו משמע שיש ת"ק כי הכל דברי חד תנא הוא ע"ש: ה"ג

דקי"ל כרב באיסורי. והא לאו מהלכות עירוב הוא דנימא הלכה כדברי המיקל ריטב"א ועי' לעיל בפרק עושין פסין סימן 'ד מ"ש רבינו א"צ לזה:

ועוד דרב הונא ושאר אמוראי כו'. ותימה דהא כמו כן אמוראי שקלי וטרי אליבא דשמואל. וצ"ל דזה אינו ראיה אלא כמתרץ דלא תקשי לך דה"ל לפסוק כשמואל מדשקלי וטרי אמוראי אליביה ע"ז אמר דהא אליבא דרב כמו כן רב הונא ושאר אמוראי שקלי וטרי אליביה וזה דוחק ע"כ נראה דסבירא ליה רבינו דהך ת"ש משתי גזוזטראות קאי נמי אדרב דע"כ לא פליג רב אלא בזה בשלשול ולזה בזריקה אבל בב' כחות לזה בשלשול ובזריקה ולזה בשלשול מודה רב דאין שניהן אסורין. והכי פסק רבינו בתשובה כלל כ"א דין ה'. וכ"כ הרב בעל המאור ע"ש. ובעל מ"א סימן שע"ה ס"ק א' כתב לזה בשלשול ולזה בשלשול וזריקת גובה שניהם אסורין וכ"כ הג"א וכ"ה בגמ' וצ"ע על הרא"ש ע"ש. ואין כאן מקום עיון. ומ"ש וכן הוא בגמרא איני יודע מאין לקח. אי משום דקא פריך ת"ש משתי גזוזטראות לשמואל ולא פריך לרב ש"מ דאפי' בב' כחות אוסר רב משום הא לא איריא דכבר אמרנו וענינו שרבינו מפרש ואזיל הך ת"ש בין לשמואל בין לרב וא"ת אם פריך נמי לרב מאי משני רב אדא בר אהבה א"כ תקשי לרב דמפליג בין סמוכה למופלגת. מ"ש מופלג ד' הא יש סולם מתחתונה לעליונה וי"ל דרב אדא באמת לא משני כ"א לשמואל ואביי קאתי לתרץ בין לרב בין לשמואל. ואם כיון להא דמשני תלמודא דף פ"ה דלמא שאני הכא דכיון דלזה בזריקה ושלשול ולזה בשלשול משמע דוקא בזריקת אויר. אבל בסמוכה דהוי בשלשול וזריקת גובה אסורה. איכא למימר דהך שינויא מוקי למתני' כאביי כגון דקיימין בתוך עשרה כמ"ש מהרש"א: ה"ג