קרבן נתנאל על עירובין קב

היאך יצא מביתו כל היום. דהיינו אם שכח א' להניח עירוב ואין לכל א' פתח פתוח למקום אחר כ"א לחצר: ה"ג

משמע שהיה צריך לנעול את ביתו להיכרא. ולפי' ר"י לק"מ. דהא לא הורגלו בני חצר של רבא לערב עם אותן בני חצר אחרת ודש בחצר עד עכשיו לטלטל בהיתרא כך פי' הריטב"א משום דס"ל שלא היה דר בחצר כי אם רבא לבד. אבל התוס' ורבינו סברי דהיו דרים בחצר של רבא דיורים אחרים. דאלת"ה מאין מצא להם מים חמין. דהא רבא מבטל רשות חצירו ולא רשות ביתו. דאי היה מבטל רשות ביתו א"כ הוי כאורח ולא הוצרך לפנות כליו. וצ"ל דהיה חמין בחצר וזה דוחק כי אין זה דרך אע"כ צ"ל דהיו בני חצר אחרים והיה להם חמין. ובני אותו חצר עירבו עם בני חצר אחרת. או שביטלו אפי' רשות ביתם כי אין להם היתר אחר. שלא היה להם בתי גוואי. ואל זה הקשה וא"ת יהיו כל בני חצר צריכין לנעול את ביתם כשלא ביטלו דהא אסורים לטלטל בחצר משום ביתו דרבא שלא עירב עמהם או שלא עירבו כלל:

וי"ל דכשרואים אחרים. דודאי בלא ביטול רשות כשלא עירבו אין אחד מהם שיטלטל בחצר נזהרים ולא יעברו. אבל כיון שבטלו רשותם ובני חצר אחרת מותרים לטלטל בחצר הוצרך רבא לפנות את כליו. כדי שלא יהיה צריך לנעול את ביתו:

הלכך צריך להחמיר כפרש"י. וא"צ להחמיר בחצר שדש ביה לנעול ממש כפי' ר"י. דהא נסתר פי' ר"י מהאי דפרק הדר כדאמרן: ה"ג

היה אומר ר"ח דלר"י כו'. עי' בחדושי בפרק שני דמס' יו"ט סימן ו' מה שהשגתי על הטור: