קרבן נתנאל על ביצה ט
Korban Netanel on Beitzah 9 · קרבן נתנאל על ביצה · free full Hebrew text
Open in the reader →ואותבינהו תחת תרנגולת. מ"ש מהרש"ל בזה סי' כ' דרי"ף ורבינו לא גרסי פשיטא מהו דתימא אינו מוכרח וכן משמע בר"ן בקידושין דף תרל"ט. ומה שהקשה על גירסת רש"י דהא המקח קיים הא משנה שלימה היא בפ' הספינה יפות ונמצאו רעות שחוזר. ואני אומר חלילה לעשות רש"י כטועה בדבר משנה. והילך לשון המשנה יפות ונמצאו רעות הלוקחיכול לחזור בו. כי הוא נתאנה. ואם הוקרו אין המוכר יכול לחזור בו כדין מי שנתאנה ידו על העליונה וקמ"ל דגבי ביעא דפחיא דהוי מקח טעות ושניהם יכולים לחזור בו וכן מדויק לשון רש"י:
ולא נולד מהן אפרוח. משמע הכא דביעי דשחוטה אין מגדל אפרוח וביו"ד סי' פ"ו ס"ו אפרוח שנולד מביצת נבילה משמע שמגדל אפרוח. וי"ל דהתם איירי בנבילה מחיים כגון נקובת הוושט ופסוקת הגרגרת או גיסטרא שנולד מהן ביצה. ועי' בשו"ת נחלת שבעה חלק שני סימן א' ובט"ז שם נותן טעם לאסור לכתחלה דגזרינן שמא אתיא לידי תקלה כמו שגזרו חכמים בגידולי תרומה. ואינו דומה ביצת נבילה שיגדל אפרוח הוא מילתא דלא שכיחא ולא גזרו בהו רבנן וכן בפ"ח אומר שאין מדמין גזירות חכמים ע"ש: @44ה"ג
אבל ליכא זכר בהדה. כיון דבדק ע"כ צ"ל דספנא מארעא כיון שילדה בלילה. אבל אי לא בדק תלינן טפי שילדה מעיו"ט דרובן יולדות ביום אפי' בדספנא מארעא. תוספות:
דרובן של זכרים. ומהרש"ל הכריע מדעתו דחד רוב בדבר שיש לו מתירין לא מהני. אך דהיתרא הוא דאיכא תרי רובא דבספנא מארעא נמי רובן יולדות ביום וכמ"ש הטור סי' תקי"ג. וחולק על הר"ן שמתיר אפי' ביו"ט ראשון ליקח מן הנכרי. עי' בסימן כ'. וליתא דהא רבינו לא הזכיר מרוב זה והטור לא הזכיר מרוב זה. אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי הטור איירי בענין שאין זכר בכל העיר. ומ"מ מותר מטעם רובן יולדות ביום. וכן איתא במרדכי בשם תוס'. ונראה דבכל גוונא הוי תרי רובא. דהא אין דלתות מדינה נעולות. ואיכא רובא דעלמא ורובא דהכא. כדאיתא בפ"ק דכתובות דף ט"ו:
היכא דשחט כבר התירו לכסות לב"ה. דמוטב לעבור על איסור קל דרבנן. ממה שיניח הדם בלא כיסוי כמ"ש רבינו בסמוך סימן י' בשם הירושלמי וכן פי' מהרש"א. ובמ"א סימן תצ"ח ס"ק כ"ה ובט"ז ס"ק י"ג סברו דמה שמסיים משום שמחת יו"ט חד טעמא הוא לב"ה ולב"ש. ואינו כששחט כבר מה מניעת שמחת יו"ט איכא. אם לא יכסה דאין הכיסוי מעכב האכילה כמ"ש רש"י בשמעתין ד"ה אין מכסין. ובחולין דף פ"ח ע"ב ד"ה הנאה ליכא. אבל קשה הא דתנן במסכת ר"ה דף ל"ב שופר של ר"ה אין מעבירין עליו את התחום ולא עולין באילן וכו' דאסירי משום שבות. ולא אמרינן שיעבור איסור דרבנן כדי לקיים מצות עשה דשופר ואף כשהיא מצוה דרבים ומפרש טעמא בגמרא משום דיו"ט הוי ל"ת ועשה ואין עשה דוחה עשה ול"ת. אע"ג דרבנן הוא עשאו חיזוק לדבריהם. וא"כ אמאי לא עשאו חיזוק לדבריהם הכא גבי כיסוי. וצ"ל דאין מדמין בשבותין. כדמצינו בפסחים דף צ"ב דלכמה דברים העמידו דבריהם נגד כרת ולכמה דברים שלא העמידו דבריהם כמ"ש מ"א סימן רנ"ד:
ה"ג ולפי' ר"ת. ועיין דף ט' ד"ה מוחלפת פירושו באריכות:
אלא שהיה עפר תיחוח. פי' עפר תיחוח באמצע וקרקע קשה סביב דאז ניכרת הגומא כמ"ש תוס'. ואהא קא מתמה ר"י דהא אוקמינן מתני' בדקר נעוץ אע"ג דמוקי לה בעפר תיחוח. אבל אם כל המקום סביב עפר תיחוח בגומא כזה פטור ומותר לא היה ר"י מתמה על ר"ת דמאחר שהתירו לר"ת חופר גומא שאסור מדרבנן בדקר נעוץ משום שמחת יו"ט דלא משגחינן בחד איסורא דרבנן. ה"נ דשרינן בשאינו מוכן ועפר תיחוח לגמרי שאינו אלא חד איסורא משום מוקצה ודלא כמו שהקשה מהרש"ל בסימן כ"א על ר"י ע"ש. אך בתוס' אוסר ר"י אפי' באפר כירה שהוסק ביו"ט אם אינו ראוי לצלות בו ביצה. משמע שאוסר אפי' חד איסור דרבנן ורבינו השמיט באמת פסק זה:
ה"ג להביא עפר מוכן דלא כהלכתא:
אף הוא ממעט בשמחת יו"ט. משמע דמייתי סייעתא להר"ר יוסף וקשה להבין. ונראה דמייתי ראיה לפי' ר' יוסף ודלא כפי' הר"ן דהרי"ף ס"ל כמקצת נוסחאות דלמא לא היא ע"כ לא קאמרי ב"ה הכא אלא משום דאין בנין וסתירה בכלים אבל קשה אמאי כעורה מימרא זו דעולא לקמן (ביצה דף י"א) שלשה התירו סופן משום תחלתן תריסי חנויות ומסיק תלמודא ה"א משום דאין בנין וסתירה בכלים קמ"ל:
ואם ראוי לצלות בו ביצה מותר. וגחלים עוממות אסור לטלטל ביו"ט מ"א ס"ק כ"ט. ואין נראה לי דהא אכתי עומדין למלאכתן ראשונה. ולפי מה שפי' הראב"ן ואם אפר חם וראוי לצלות בו ביצה מותר דמתוך שמותר לטלטל האפר לצורך ביצה שראויה לצלות בו יוכל נמי לטלטלה לכסות פשיטא שמותר. ע"כ נראה שעעות נפל בדפוס וצ"ל מותר לטלטל ביו"ט: