קרבן נתנאל על ביצה פג

ואזלינן בתר פשיטותא דהני אמוראי. דלא חיישי לדחויי ולאפרושי בין שבת ליום טוב ה"נ נקטינן בכולהו דיליף מהדדי. אלו הם דברי הרז"ה. אבל הרי"ף השמיט להך איבעי' לומר דשרי אפילו טובא כתב מהרש"ל סימן ל"ב דהיינו טעמא כיון דחתם רב אשי בתיקו נגד הני אמוראי עומד בספק עד שיבא מורה צדק וספיקא דרבנן לקולא ע"ש באריכות. ותמהני דקשיא דידיה אדידיה שכתב לעיל בפ"ק סימן מ"ג וז"ל וכן נראה דעת הרי"ף שס"ל לחומרא שהשמיט האיבעי' ואומר אני אי לא נפשטא האיבעי' אזלינן לקולא. אבל מאחר שרב אשי ודורו שחתמו התלמוד וכתבו עליו תיקו אלמא שהניחו בספק איסור עד שיבא אליהו ע"כ. וצ"ל דהרי"ף השמיט מימרא דר"י. דאזל לטעמי' דבריש מפנין לא הכריע אי ד' וה' דוקא או אפילו טובא. וכמו כן ולא את האוצר. או שלא יתחיל או לא יגמור. ואינך האיבעי' י"ל דס"ל כסברת הרז"ה דיום טוב ושבת חדא מילתא היא:

וכשהוא מחזירן נותן לתוכו מים ומחזירן. לכאורה ההיתר דאגב מים מותר לטלטל הכלי. וקשה דהא קי"ל לא התירו ככר או תינוק אלא למת בלבד ותי' רי"ו ור"י אבוהב דאיירי שצריך להוציא בו ריעי או מי רגלים. ורבינו לא חילק בכך. ונראה דהיינו טעמא דכשאין בו מים אסור לטלטלו דמאוס הוא ולאו כלי הוא דאפילו לכסות בו מנא אינו ראוי וכ"כ הב"ח. משא"כ כשיש בו מים. ואיירי במים זכים דראוי לשתיית בהמה דאלת"ה אפילו יש בו מים נמי גרף הוא וכ"כ הרשב"א. וכיון דאית בי' מים זכים כלי הוא ליתן מים לבהמתו ודלא כב"י ומ"א סימן ש"ח ס"ק ס' שנדחקו בזה:

ודע שבעודו בידו מותר להחזירו אפילו בלא מים כ"כ מ"א סימן ש"ח ס"ק ס'. ולא נראה דכי עושין גרף לכתחלה דבמוקצה פסקינן כן ולא בגרף. עוד כתב מ"א ס"ק נ"ט כשצריך הכלי לפנות עלי' מותר להחזירו בלי מים דגדול כבוד הבריות ותו כתב ס"ק ס' בשם מהרש"ל ורי"ו דאיירי כשנתן בו מים וצריך הכלי לפנות עליה. א"כ דבריו סותרים זה את זה. גם ביש"ש ורי"ו לא נזכר מזה רק שצריך הכלי להוציא ריעי או מי רגלים:

גזרה שמא יעלה ויתלוש. ואילן יבש בין בימות החמה ובין בימות הגשמים. עיין פ' המוצא תפילין סימן י"א י"ב כי שם מקומו