קרבן נתנאל על ביצה עג
Korban Netanel on Beitzah 73 · קרבן נתנאל על ביצה · free full Hebrew text
Open in the reader →והקשה ר"ת מהא דאמרינן בפ"ק דשבת כו'. דברי רבינו תמוהים כי מאי קושיא אימא רבינא סבר כאביי דאמר התם מאי אפר עפר. דזהו בר גיבול אבל אפר לא. ותו מאי תירץ אליבא דר' וכו' דמיירי שנתן מים מבעו"י וזהו לרבי. אבל לר"י בר יהודה לא מהני נתינת מים. והרי"ף פוסק כר"י בר יהודה בפ' מי שהחשיך סימן ג' וא"כ רבינא לא אתיא אליבא דהלכתא. ונראה דשיעור דבריו כך הוא דהא אביי פריך התם ע"כ לא קאמר ר"י אלא בקמח דבר גיבול הוא. אבל דיו דלאו בר גיבול אימא לחייב והא דקתני אחד נותן את האפר מאי אפר עפר א"כ קשה אם רבינא סבר כאביי הואיל ולאו בר גיבול הוא חייב טפי היאך אמר רבינא לפי' הרי"ף דמותר לשרוק התנור הואיל ולאו בר גיבול הוא כמו שהקשו תוס' קושי' זו בפ"ק דשבת אע"כ צ"ל דלא ס"ל כדדחי אביי אלא כרב יוסף. א"כ קשה כי מגבל לי'. ר"ל שנותן מים עליו ביום טוב ומגבלו לכ"ע חייב. וע"ז תירץ שפיר וכצ"ל ואליבא דהרי"ף אפשר לפ' דלעולם רבינא סבר כדדחי אביי מאי אפר עפר. ולא תקשי א"כ לרבי יוסי היאך שרי לגבל ביו"ט דמיירי שנתן ביה מים מבע"י דנתינת מים היא גיבולו כיון דלאו בר גיבול הוא ולכך שרי לגבל ביו"ט. ותי' זה שתירץ רבינו מוכרחים לומר אליבא דהרי"ף. דאלת"ה קשה קושיא עצומה לפי מה שפסק הרי"ף בפ' מי שהחשיך כר"י בר' יהודה והכא פסק כיון דלאו בר גיבול הוא שרי לגבלו ביו"ט. א"כ לא ס"ל כשינויא דאביי ומתני' דהתם דקתני אין שורין דיו ע"כ מוקמינן כרבי כדאמר רב יוסף. ובספרו העתיק משנה זו. וכיון דפסק כר"י ב"ר יהודה. א"כ מתני' דא שלא אליבא דהלכתא. דלר"י בר"י נתינת מים לאו היינו שרייתן. אבל לפי תי' רבינו דמתני' אין שורין דיו אתי' כר"י בר"י וכאוקימתי' דאביי כדאמרן. וביש"ש מגיה ואליבא דר"י ואפשר סכין מהירות פלטתו. וא"ת הלא המורסן נמי לאו בר גיבול הוא כדאמר בשבת דף קנ"ה אבל מורסן דלאו בר גיבול הוא ואמאי קתני במתני' נותנין מים ע"ג מורסן ואין גובלין. וי"ל דהתם לגבי קמח קאמר דאינו בר גיבול אבל בר גיבול הוא טפי מדיו. וכ"כ תוס' דף י"ח. בפ"ק דשבת. ולכאורה אמרתי שעפ"ז ניחא נמי פסק הרמב"ם פ"ג דשבת שורין דיו סמוך לשבת משמע הא בשבת אין שורין א"כ ס"ל כר' ובפ"ח כתב אין גיבול באפר ולא בחול הגס ולא במורסן. א"כ ס"ל דנתינת מים עליהן אינו חייב משום לישה וכפי הבנת הראב"ד. וא"כ קשה דידיה אדידיה. ובעל ל"מ יישב בדוחק ובירר דרך לעצמו דשריית דדיו. היינו משום צובע ומפ' השמעתתא ע"פ שיטתו בדוחק ע"ש באריכות בפ"ח אבל לפי דברינו ניחא שס"ל כשיטת רבו הרי"ף וזה שכתב אין חייב על גיבול אפר וחול הגס. היינו לאחר שנתן עליהן מים מבע"י דנתינת מים עליהן זו גיבולן ולהכי אחר מעשה זאת אין שייך גיבול בהן. וא"כ דברי הרמב"ם עולים כהוגן ודלא כהבנת הראב"ד בהרמב"ם. ודלא כמגיד משנה שצידד לומר דרמב"ם ס"ל במה שאינו בר גיבול אינו חייב על שרייתן וגיבולן. אבל אחר העיון א"א לומר הכי דא"כ תקשי לי' מתני' דמי שהחשיך נותנים מים למורסן בשבת ואין גובלין וליכא למימר דמורסן בר גיבול הוא טפי מדיו א"כ מאי קאמר ולא במורסן הלא מתני' שלימה אבל אין גובלין: