קרבן נתנאל על ביצה מב

אף אם יסתפק מעט מן השמן שבתוך השפופרת מטפטף תמיד לאור הנר. וביש"ש סי' כ"ח מהסס בזה כי חיישינן שמא יקח כל השפופרת עם השמן ויסתפק ממנו או יערה למקום אחר או יסתפק ממנו בכולה ע"ש שהאריך. ונ"ל קצת ראיה לדבריו דבשפופרת חיישינן דמכחיש מאור הנר. מהא דאמרי' בפרק במה מדליקין (שבת דף כט) ואי אשמועינן הני תרתי בהא קאמר רבי יהודה משום דלא מפסק אבל קערה דמפסקא אימא מודה להו לרבנן. ה"ל לתלמודא למימר דאי אשמועינן הני תרתי בהני קאמר ר' יהודה דאינו מכהה מאור הנר דיקח מן השפופרת רק מעט. אבל בקערה דראש הפתילה בתוך הקערה ויונק משמן אם יקח קצת מהקערה מכהה מאור הנר והוי מכבה אימא מודה להו לרבנן וק"ל:

ואין ליטול פתילה דולקת. ר"ל לפי' תוס' דכשממעט השמן הוי מכבה פשיטא דאין ליטול פתילה דולקת דהוי מכבה. אלא דצריכא לומר אף לפי' רבינו דלא הוי אלא גרם כיבוי מ"מ מודה בזה דאין ליטול פתילה דולקת דהוי מכבה. ובט"ז סימן תקי"ד ס"ק ה' הקשה דלפי מ"ש סימן תק"ב כדעת המרדכי דמותר ליקח עץ הדולק מצד זה של מדורה להניחה לצד אחר ולא אמרי' דהוי מכבה. ונראה לכאורה דהמרדכי לא ס"ל הך דינא של רבינו שאסור ליקח פתילה דולקת. וא"כ השו"ע ומהרש"ל מזכי שטרא לבי תרי ע"ש. ולי לק"מ דודאי לא לחנם לוקח עץ דולק מצד זה ומניחה בצד שני. אי משום שבצד זה יקדיח הקדרה מרוב אש. או בצד שני ליכא עצים כדי צרכו לבשל הקדרה ואין לו אש אחר נמצא צריך לאוכל נפש וכיבוי לצורך אוכל נפש מותר כמו הבערה אבל פתילה דולקת ליכא ביה אוכל נפש:

ודוקא כשרוצה להדליק באותו לילה. והיינו מטעם הכנה. וק"ק דהא שיורי פתילה דאוסר רבינו בפ"ק סימן א' מטעם הכנה משבת ליו"ט או בשני י"ט של ר"ה. אבל בשני י"ט של גליות אין חוששין לזה דא' מהן חול ואיסור הכנה לא שייך מיו"ט לחול. וי"ל דהתם קאי לענין הכנה דממילא. כמו ביצה שנולדה. או נכרי שמביא דורון מחוץ לתחום. אבל הכנה בידים פשיטא דאסור להכין מיו"ט לחול. דאפילו להביא יין מיו"ט למוצאי יו"ט להבדלה אסור:

ועוד פי'. וכן פירש הרי"ף ולפי פירוש זה גורס קינסא שרי: