קרבן נתנאל על ביצה לא

וב"ה אומרים מוליכין. כ' מהרש"ל והיכא דאין מוליכין כגון רה"ר או כרמלית מותר ליתן לכהן או עני כשהם אוכלין בביתו ולמה לא הזכיר רבינו דאין רשאין לאכול בביתו כ"א בלמודין אצלו ע"כ. וט"ז חולק עליו בסימן תק"ו ואומר כיון דראויה לכהן אוכל נפש הוא ומותר להוציאו לרה"ר מתוך שהותרה הוצאה לצורך ובעיקר קושייתו למה לא הזכיר בלמודין אצלו זה ג"כ אינו שזה שכתב בירושלמי היינו לב"ש או לב"ה אליבא דר' יהודה. אבל לפי מה דקי"ל כר' יוסי כשם שמוליכין ולא יסברו העולם שהוא תרם תרומה ולא חש ב"ה להאי טעמא ה"ה אם אוכלים בביתו ולפי' אחר שפי' הר"ש שצריך שיודיעוהו דפעמים אינו טהור הכהן ואסור בתרומה ועני כמו כן אין ראוי לטמא טהרותיו של חבירו לא שייך האידנא דאין מדקדקין עכשיו על טומאת אוכלין הגם בחלה בטומאה היוצא מגופו נזהרין י"ל דרבינו לא ס"ל הך טעמא:

א"ל מוללין מלילות ומפרכין קטניות ביו"ט. והא דלא הביא רבינו פלוגתא דאמוראי כיצד מולל חדא אחדא או חדא אכולהו משום דס"ל דהך לענין שבת איתמר וכמ"ש רבינו בפרק מפנין ס"ס ב' בשם הרי"ף. אבל ביו"ט לא צריך שום שינוי ודלא כמ"ש תוס' ורש"י דקאי איו"ט:

ה"ג ובמדוכה ובמדוך: