קרבן נתנאל על ביצה כט

ואפילו דבתים. להחזיר:

שלשה דברים התירו. מכאן קשה נמי למה שכתבתי סימן ט"ז בשם הב"ח דמותר להגביה העור על כלונסות. ה"ל לעולא למחשב ארבעה דברים התירו סופן משום תחלתן ומלתא דא לא דמי לעור לפני דורסן דהתם חזי למזגא ע"פ הדחק וגם שמחת יו"ט. אבל להגביה על כלונסות לא חזי למזגא. והוי אשמעינן רבותא דאפ"ה שרי:

דלא מימנעי משום שיכול לשטוח בערב יו"ט. משמע לשטוח הוא דאסור אבל בטלטול שרי. אע"ג דעור לח היא ומבהמה דקה. אבל בתוס' פרק במה טומנין (שבת דף מ"ט.) משמע דלא שרינן לטלטל עור אם לא בגסה ויבש דחזי למזגא עליה ע"ש. אבל רבינו לא הזכיר מאומה מהנך חלוקים שם ובפרק כל כתבי. גם הטור בסי' ש"ח כותב בסתם עור אפי' של אומן מותר לטלטל. והיה תמה בעיני הלא אנן צריכין לחלק או כפרש"י או כר"ת מכח קושיית תוספות. ע"כ לבי אומר לי דרבינו והטור לא ס"ל הנך חלוקים. ולא קשה להו קושיית תוס' משמעתין ומפרק כל כתבי. דהיינו טעמא דאסור לטלטל משום נולד דמערב יו"ט העור צריכה לאוכל וחשיבי כאוכל עצמו עד שנשחטה הבהמה לכך חשיב להו נולד ולא מהני מה שדעתיה עלייהו מאתמול כ"כ תוספות בשבת דף כ"ט ד"ה אוכלן. ומשום הכי בשמעתין ובפרק כל כתבי בהמה שנשחטה ביו"ט ובשבת העור הוי אסור לטלטל אם לא מטעם שמחת יו"ט ובפ' כל כתבי גבי פסח שנשחט בשבת אסור לטלטל העור אם לא על ידי בשר אבל כשנשחטה הבהמה מעיו"ט אז מותר לטלטל העור דלא הוי נולד כך שיטת רבינו והטור אבל לדידן דקי"ל לחלק כמו דאיתא בסימן ש"ח ודאי אם נשחט מעיו"ט אסור העור אפי לטלטלה דלא חזי למזגא באשר שהיא לחה וכ"כ פ"ח שאסורה לטלטלה והנה הב"ח סימן ש"ח ס"ק י"ב כתב דיש לנו להחמיר כחומרות שבשני הפוסקים שלא להתיר כ"א בגסה ויבש. ולפי מה שהצעתי רבינו וטור לא חלקו כלל. ודי לנו לאסור בדקה ולחה כנ"ל. ודברי תוספות צ"ע אמאי לא תירצו כמ"ש וצ"ע:

כל שכן דבר שאין צורך היום במקצת. אבל שיטת רש"י והרמב"ם פ"א מהל' יו"ט לדעת הרב המגיד סברי דאפי' דבר שאין לצורך היום כלל אמרינן מתוך וכל הקושיות שהביא רבינו יש ליישבם דמהך דאופה מיו"ט לחול דלוקה היינו טעמא דלא אמרינן מתוך אלא בזמן האכילה שראוי לעשות בהם אוכל נפש ולכך תלתה התורה באוכל נפש. אבל מיו"ט לחול שהיא לאחר האכילה לא אמרינן ביה מתוך ועיין מזה בספר מגיני שלמה ומה שהקשה פ"ח. במה דלא אמרינן מתוך במבשל לעובד כוכבים או לכלבים התם התורה אסרה בפירוש דכתיב לכם. ומה שהקשה משריפת קדשים קושיא זו אינה אלא לרב אשי דלאידך מ"ד כולהו ילפי מקרא דאין שורפין קדשים ביו"ט וגזירת הכתוב הוא. ולרב אשי תי' רש"י בעצמו קושיא זו לקמן (ביצה דף כ"ז) דרחמנא אחשביה דכתיב באש תשרפו ע"ש. וממוגמר נמי לא קשיא דמוגמר הוי דבר שאינו רגיל וגרע מדבר הרגיל ואינו לצורך כלל. ומזה אומר אני ששיטת הרב המגיד שרירא וקיימא דהרמב"ם סובר כשיטת רש"י. ורמב"ם סובר דבכל מילי אמרינן מתוך והוצאה לדוגמא נקיט. ובזה נסתלקו כמה קושיות בסוגיא עליו ומה שהקשה פ"ח סימן תצ"ה על שיטת הה"מ מהא דכתב בהמגבן שאינו אסור אלא מדרבנן שכתב שאם גבן מעיו"ט אין בו חסרון טעם. משמע הא מדאורייתא שרי א"כ הבונה לא יחייב מלקות דנימא מתוך וקושיא זו הקשו תוס' בשבת דף צ"ה נראה דלא ק"מ כיון דגבינה הנעשה מאתמול עדיף מגבינה בת יומא כדאיתא בשבת דף קל"ד. אפי' באוכל נפש לוקה דהיה לו לעשותה מעיו"ט וכן מצאתי להדיא במגילה דף ז' בתוס' ד"ה כאן ע"ש ומה שהוכיח הפ"ח מדקא מפליג בפ' אין צדין במכשירין בין שאפשר לעשותן מעיו"ט ובין שא"א לעשותן מעיו"ט משמע הא באוכל נפש ליכא למיפלג. היינו בדבר שלא יגונה ולא ישובח. אבל בדבר שעדיף אם עשה מעיו"ט משאם עשה ביו"ט. אפילו באוכל נפש אסור ולוקה. וזהו שיטה המחוורת בהרמב"ם ודלא כפ"ח. ומ"א סי' תקי"ח ס"ק א' מה שהקשה על הרב המגיד מהא דפ"ק דפסחים לק"מ דר"ע ע"כ לא ס"ל הך דרשה ביום השבת דהא הרב המגיד ע"כ דרשה זו אומר אפי' למ"ד לחלק יצאת דהא הרמב"ם פסק להדיא בהל' שבת דחייב סקילה אהבערה ואהכי קאמר תלמודא שם שפיר ש"מ דלא אמרינן מתוך ס"ל לר"ע ומ"ש תוספות לקמן (ביצה דף כ"ג) דפליגי הנך מ"ד אי ללאו יצאת אי לחלק היה לו לתוס' גירסא אחרת בירושלמי דאי היה לתוס' גירסא זו ביום השבת ולא ביו"ט אין מקום לדבריהם לומר מאן דשרי ס"ל ללאו יצתה. א"כ ביום השבת ל"ל הא לאו מלאכה היא וקושיא שניה שהקשה המ"א היאך יתכן דפליגי ב"ש וב"ה בפלוגתא דר' יוסי ור' נתן. זה אינו דלתרוייהו ס"ל דלחלק יצאת אלא פליגי בהך דרשה ביום השבת דבית הלל דרשי הך. דרשה ומש"ה התירה תורה דאמרינן מתוך אף שהוא דבר שלא לצורך. וב"ש לא ס"ל הך דרשה כמו ר"ע:

דהוי כעין מכשירין. כ"כ תוס' שם בכתובות והביאו ראיה לזה וישבו שם עוד בענין אחר: