קרבן נתנאל על ביצה כז

ה"ג בברייתא דחנני' ב"ה אומרים מערב אדם תבשיל אחד:

ה"ג במכילתא דתני'. והוא בפרשה ה' ע"ש:

ושוב לא יבשל ולא יטמין וכן אם התחיל לבשל כו' בלבד. וכן דעת הראב"ד והראב"ן גם דעת רש"י שפי' במתניתין אכלו או שאבדו קודם שבישל כל צרכו. משמע להדיא אפילו בישל כמה תבשילין לא יבשל עליו בתחילה. ועיקר ספיקתא דרבינו מדלא קתני גומרה ואפשר לומר דאי תנא גומרה ה"א דאין גומר אלא מלאכת עיסה. אבל לא לאפותה. ונראה דזה כוונת רש"י ד"ה אם התחיל בעיסתו לתקנה ולאפותה על ידי עירובו כלומר דהיה דעתו לאפות וקא משמע לן תצ"ט שפי' להגביהנו לשטוח על הכלונסות. וכבר השיג עליו מ"א שם ס"ק ג' ודבריו נכונים ועיין לקמן סי' י"ז:

ואין מהפכים בהם. פי' שלא יהפוך אותו צד שנתקשה שהוא מלמעלה למטה ומלמטה למעלה כדי שיתקשה וכתב הג"א אבל לטלטלו מותר דלאו מוקצה הוא דחזי להדלקה ועוד דדעתיה דאינש עלייהו לטלטלו ולהצניעו שלא יאבדו ע"כ. ובמ"א סימן תצ"ט ס"ק ט' השיג ע"ז דנולד הוא דאתמול היה אוכל והשתא לאו אוכל הוא ע"ש באריכות. ונדפס בגליון השגה על זהו תורף דבריו כיון דחלבים חזו לכלבא ושונרא לאו נולד הוא לפי מה דקי"ל כר"ש בנולד שמתחלה ראוי לאדם ועכשיו מאכל בהמה לאו נולד הוא ע"ש באריכות. ואין אני רואה דבריו. דדוקא בקליפין ועצמות דהוא מאכל בהמה. אבל חלבים אין עומדים לאכילת כלבים שהוא דבר שנמכר כפלים כבשר ומידי דחזי לאדם לא שדי לכלבים וכמ"ש מ"א סי' ש"ח ס"ק נ"ו בשם בעל המאור דכל מידי דבר אכילה דלא חזי למיכל עד מוצ"ש לכלבים נמי לא קאי ולא מטלטלי ע"ש. אבל נראה דלאו נולד הוא דהשתא נמי אוכל הוא אך אריא הוא דרביע עליו וכמו שפרש"י בשבועות דף כ"ד וכן מוכח הסוגיא שם. ומ"ש תוספות בשבת דף מ"ו ד"ה מי יימר גבי נדר דהוי מוקצה אבל לא נולד. והב"ח ויש"ש ופ"ח וט"ז כולם הסכימו לדינא כהגהות: