קרבן נתנאל על ביצה ב

משום הכנה דרבה. דהא אסור מדאורייתא להסיק אש בשבת ואי שרי' בי"ט נמצא תלישת השבת מכין לי"ט והוי הכנה מדאורייתא כך פירש מהרש"ל בסי' ז' (והקשיתי עליו שדבריו סותרים זה את זה. דבסי' ג' מביא סעד לדבריו דהרא"ש לא ס"ל תי' שני מתוס' מהא דכתב רבינו לקמן סי' ז' גבי עגל ולא שייך בי' הכנה. דלפי תי' השני לא הוי קשה מעגל מידי שהרי מותר העגל אם נולד בי"ט. ומאי ראיה היא זו. דה"ק רבינו ולא שייך ביה הכנה דאם נולד בשבת אסור מדאורייתא לשחוט נמצא אין מכין לעצמה ואי שרית ביו"ט הוי הכנה דאורייתא וגם יו"ט עצמו אסור משום גזירה יו"ט אחר שבת. ותי' שפיר דלידת העגל לא שייך ביה הכנה דלא דמיא לביצה שהוכנה ע"י כך לגדל וולדות וליכא למימר דיו"ט). והר"ן כתב דתלישה לא הוי הכנה דאורייתא כיון דאילו היה לו חולה היה רשאי לתלוש ולבשל א"כ שבת הכינה לעצמה. אלא דהוי כעין הכנה דרבה ועי' לקמן סי' ז':

משום דהוו להו נולד. וקשה הא תינח לדידן לשיטת הרי"ף דקי"ל ביו"ט כר"י. אבל ר' יוחנן דאמר אתי למימר ביומיהו נמי שרי. אמאי אסור ביומיה הא ר' יוחנן לית ליה נולד גם לפי מה שבררתי שלהי מכילתין דפסק רבינו דאפי' ביו"ט קים לן דלא חיישינן משום נולד. י"ל דהאי מוקצה דמחובר הוי כמו גרוגרות וצמוקין דמודה ר"ש דהוי דחיה בידים כמ"ש תוס' דף ג' ד"ה גזירה:

ואסרי להו רבנן. כלומר שאסרו רבנן עוד מטעם חדש גזירה משום שמא יעלה ויתלוש. ודלא כמ"א סימן תק"ז ס"ק ז' שי"ל דחד טעמא הוא ודבריו אין להם שחר. וא"ת הכל קשה למה צריך לתרוייהו טעמי. וע"ק דהא עצים שנשרו מילתא דלא שכיחא ואמאי גזרו בהו רבנן שמא יעלה ויתלוש. וניחא לי בזה דאם יושב ומצפה לא שייך טעמא דנולד כמ"ש תוספות בחולין דף י"ד ד"ה מחתכין. אך אם יושב ומצפה שכיח שנושרין. א"כ אסור מטעם שמא יעלה ויתלוש וא"ת ל"ל הנך טעמים כיון דביו"ט אחר שבת אסור משום הכנה יו"ט דעלמא גזרינן משום יו"ט אחר שבת כדאמרינן לעיל גבי ביצה. תי' מהר"ם שי"ף ומ"א וט"ז גם דברי מהרש"א יש לכוין על דרך זה והוא הנכון דלא דמי לביצה דהתם גזרינן אי שרינן ביצה הנולדה ביו"ט שרינן נמי ביצה הנולדה ביו"ט אחר שבת אבל הכא ליכא למגזר אם שרינן יו"ט עצים שנשרו אתי למטעי אם נשרו עצים בשבת למשרי ביו"ט דבין יו"ט לשבת לא טעי אינשי. ולשיטת הר"ן בלא"ה ל"ק דיו"ט אחר שבת היא גופא מדרבנן ואי נגזור יו"ט אטו יו"ט אחר שבת הוי גזירה לגזירה ומעתה קשה מאד על שיטת מהרש"ל דהוי הכנה דאורייתא ובפ"ק סימן י"ז בהשיגו על רבינו יחיאל ע"ש. לא ניחא ליה להך תי' ראשון. א"כ הקושיא במקומה עומדת. ופסק רבינו יחיאל שריר וקיים:

אבל בעלמא אין מבטלין לכתחלה אפי' באיסורא דרבנן. וכ"פ רמ"א בי"ד סי' צ"ט. ומהרש"ל סימן ז' כתב שזה נגד כל המחברים דס"ל לעולם מבטלין איסור דרבנן לכתחלה ע"ש. ולא ידעתי הלא הרא"ה והר"ן ומרדכי והאגודה והגהות ש"ד ומהאחרונים תרומת הדשן לאו מחברים הם. ועוד יש אילן גדול דס"ל כשיטת רבינו הלא הוא הר"מ מרוטנבורק שפסק מותר השמן שבנר חנוכה שנתערב בשמן אחר ואין בו ס' לבטל שאסור לבטל להוסיף עליו לבטלו ול"ד לעצים שנשרו דשאני התם שאין נהנה מהם עד אחר ביעורן כו' ע"כ ואי ס"ל להר"מ דבכל איסורא דרבנן שאין להם עיקר מן התורה שמבטלין עדיין תקשי לך משאר איסורים לנר חנוכה. אלא ש"מ דס"ל דאין מבטלין ועצים שנשרו משום דמקלי קלי. ומה שתפס הרשב"א בשער שלישי על הרא"ה. מדפריך מדרב אשי שעדיין לא ידע מסברא מקלי קלי ואמאי לא פריך דאיסורא דרבנן נמי אין מבטלין לכתחלה ע"ש. י"ל דודאי ידע מהאי סברא מקלי קלי אך בדבר שיש לו מתירין לא ניחא ליה להתיר משום סברא זו. וע"כ אין זה דוחק דלדבריו עדיין תקשי לך מאי משני איסורא דרבנן מבטלין. עדיין קשה הא הוי תיקון ואין מבטלין בשבת ויו"ט כמו שהוכיח תרומת הדשן בסימן נ"ד דהוי כעין תיקון. אצ"ל דידע מהאי סברא דשאני הכא מקלי קלי. ע"כ אנן אשכנזים שנגררין אחר רבינו אין לזוז מפסק זה דהדרינן לכללא דתני סתם במתניתין אין מבטלין איסור לכתחלה בין מדרבנן בין מדאורייתא כדכתב הר"ר אהרן הלוי בבדק הבית: @44ה"ג

רב יוסף אמר אף מתקנת ריב"ז ואילך ביצה אסורה משום דהוי דבר שבמנין. וכ"ת ה"מ דאורייתא אבל בדרבנן כגון ביצה א"צ מנין אחר להתירו לזה מביא הש"ס ילפותא מכרם רבעי מברייתא דאמרו לו תלמידיו לר"א כבר נמנו עליך חבריך והתירו. ויש לדקדק אמאי לא מייתי ממתני' גופא דקתני משרבו הפירות התקינו שיהא נפדה סמוך לחומה מאי צריך תיקון הא בלאו הכי כיון שבטל הטעם בטל הגזירה. י"ל כמ"ש התוי"ט שם שהתקנה היה שיהא נפדה ולא יעלו כלל לפי שרבו הפירות ואין קונה. אבל קשה דקאמר ותנאי היה הדבר דאימתי שירצה יחזור הדבר לכמות שהיה הלא בביטול טעם האיסור סגי. ומה שתי' התוי"ט דהוי דבר שבמנין לשיטת הרמב"ם אין ב"ד יכול לבטל אלא שצריך להיות גדול בחכמה ובמנין מב"ד הראשון זה אינו. דא"כ ה"ל לש"ס בשמעתין להוכיח זה ממשנה ולא מברייתא. ע"כ צ"ל דה"פ ותנאי היה שאימתי שירצה יחזור הדבר לכמות שהיה כלומר אם ימעטו הפירות ונראה לב"ד לבטל התקנה אין להם רשות לעשות תקנה אחרת כ"א כמו שהיתה התקנה בתחלה על מהלך יום א'. ובזה נתבטל כל מה שהאריך שם התוי"ט ע"ש מס' מעשר שני פרק ה' משנה ב'. תו הקשה שם על ר' יוסי שאמר משחרב בה"מ היה התנאי הזה. הל"ל היתה התקנה הזאת. י"ל דלאחר החורבן באמתלא היה התקנה שיהא דווקא נפדו ולא יעלו כלל. וכן מוכח בשמעתי' דקאמר נמנו עליך חבריך והתירו. הל"ל ואסרו להעלות הפירות. ומה דאמר ר"י ותנאי היה אימתי שיבנה בהמ"ק יחזור הדבר לכמות שהיה. נמי הכי פי' יחזור הדבר לכמות שהיה היינו תקנה ראשונה על מהלך יום א' צריך להעלות הפירות. ומה שפסק הרמב"ם כר' יוסי נגד הת"ק. משום דאזלי סוגי' דהכא כר' יוסי ולא אליבא דת"ק. ודלא כתוי"ט שם. ע"ש שהאריך: