קרבן נתנאל על ביצה יז

ויראה דנפקא מינה בין אלו שני הטעמים. ורבינו לא הכריע כמאן. לכן פסק בש"ע דלכתחלה יניח העירוב בעיו"ט ובדיעבד יצא. אך ברמזים מסיק דרשאי לערב על יו"ט אחרון. והיינו משום דקים ליה כרב אשי שהוא בתראה. ובכלבו בשם רבינו נתנאל אומר דאין לשנות מנהג לערב עיו"ט בלא ראיה ברורה ואין לנו אלא לשון משנתינו עושה אדם תבשיל מעיו"ט וסומך עליו לשבת וגם הברייתות והגמרא כך הוא. וגם אין כבוד בתבשיל שכבר עברה צורתו. ואין שייך בתבשיל זכרהו מאחר שבא להשכיחו. ומהרש"ל כתב עליו שכן עיקר דלא כפסק ש"ע ויש נ"מ בין אלו שני עעמים כפי מה שכתב האגודה דסמך רבינו שמואל על הא דרבא פעם א' דשכח ולא עירב עד יום שני והניח ע"ת ביו"ט כי התלמודא פריך לרבא אפילו ביו"ט נמי. ומשני שמא יפשע והיכא דשכח ליכא למיחש:

הכל מודים דבעצרת בעינן נמי לכם. ואין לדקדק מדקאמר הכל מודים ש"מ דהלכה כר"א אלא כך שיטת התלמוד לומר הכל מודים בזה כמו במתני' ושוין בדג וביצה שעליו. והסמ"ג כמו כן הביא הך סוגיא וכתב שאין הלכה כר"א. ונ"מ אף למי שהוא עושה כחומרי ב"ש מ"מ בעצרת ובפורים אין להחמיר ע"כ יש לגעור בש"ץ אם בא להאריך בניגונים בשבתות וי"ט יותר מחצות: