קרבן נתנאל על ביצה יג
Korban Netanel on Beitzah 13 · קרבן נתנאל על ביצה · free full Hebrew text
Open in the reader →תרומת חו"ל. כ"ה בבכורות דף כ"ז ובמכילתין הגי' חלת חו"ל. כי חלה ותרומת חו"ל דינם שוים:
מי לא מודה שמואל כו'. וכיון דאסורה לזרים כמו תרומה הוי בכלל אין מגביהין תרומה. א"נ כיון דהחלה אסורה לזרים ושאר העיסה מותר לזרים מחזי כמתקן. ורבה לא חייש לזה אף שאסורה לזרים מ"מ כיון דיכול לאכול בלא הפרשה לא מחזי כמתקן ולא הוי בכלל אין מגביהין ותוס' מיאנו בפי' הזה שפי' רבינו דמשמע בסמוך דלא שייך כלל למימר זה הטעם דקאמר מי לא מודה שמואל שאם כו'. א"כ כיון דשם חלה עליה מחזי כמתקן ומשמע לפי הלשון דסברא זו פשוטה ע"כ הרצון מדמשני רבא מי לא מודה כו'. ולא מסיים דמחזי כמתקן או דהוי בכלל אין מגביהין. אלא ש"מ דס"ל לרבא כיון דאסורה לזרים זהו סברא פשוטה. וא"צ להזכיר ואי טעמא דרבה כיון דיכול לאכול בלא הפרשה לא מחזי כמתקן אף שאסורה לזרים. ואבוה דשמואל פליג עליו בסברא זו. ה"ל לפרש ועיקר חסר מן הספר:
ולמה דפרישית טעמיה דרבה אין משם ראיה. אמנם הרי"ף לא ניחא ליה לפרש כפי' רבינו כמ"ש תוס' מדקאמר מי לא מודה כו'. ולפי מה שחילתו תוספות בין גלגל עיסה מעיו"ט לגמר לישה מעיו"ט נמי אין ראיה מהך דמשילין. והרי"ף לא נחית לחלק בזה. וס"ל כפרש"י דלא היה הפרשת חלה בכלל איסור הגבהת תרומה:
אין משם ראיה משמע דרבינו פסק לקולא כפסק ר"ח ובעל התרומות וראב"ד ור"ן וראב"ן. ובעל ש"ע פוסק כשיטת הרי"ף ורמב"ם ורשב"א ושאר פוסקים. וכשחל ע"פ בשבת ושכח להפריש חלה מהלחמים אין להם תקנה כ"כ מ"א להלכה בסימן תק"ו ס"ק ח' ע"ש. ולא נהירא דכדאי אלו הפוסקים שפסקו לקולא להפריש חלה וליתן לכהן קטן או לגדול שטבל לקריו ואף לכהן טמא. דיוכל לבטלה ברוב ויכול לאכול כמו דקי"ל בהל' חלה סימן שכ"ג. ואי ליכא כהן אוכל והולך וישייר פחות מכזית ויכפה עליו כלי עד מוצאי יו"ט כמו שאר חמין שנשאר אם אין לו עובד כוכבים בסימן תמ"ד ס"ק ה' ולפסק מ"א קשה הא מפקיע העיסה מחלה בידים כנ"ל לפסק הלכה:
ורבינו חננאל פסק כרבה דהוא בתראה. נראה שרבינו חננאל היה גורס רבא. ועי' מהרש"ל סימן כ"ח:
ויש ספרים דגרסי רב. יש לפרש על שני פנים פן האחד שבא לסתור ראיית ר"ח. או שבא לעזור לר"ח דרב ושמואל קי"ל כרב. וכמו כן נגד אבוה דשמואל דהא מרב מקשינן כמו שפרש"י בפ"ק דמכלתין דף ט' וז"ל אע"ג דרב אמורא הוא מקשי' מיניה שרבן לכל בני הגולה היה בדורו חוץ משמואל וזה עיקר: @44ה"ג
הוי בכלל אין מגביהין. יש לדקדק א"כ ה"ל לרבא לשנויי הכא אף שס"ל כשמואל חלת חו"ל כו' מה שמשייר החלה ביו"ט הוי בכלל אין מגביהין וי"ל דר' חיים לא חשיב הגבהה אלא כשמשייר כשיעור חלה לחוד. אבל כשמשייר יותר לא א"כ עדיין הוי קשה דיכול לאכול ולשייר יותר מכדי שיעור חלה. ומה שאמר מעשה בא לפני רש"י והורה לאיסור היינו להניח כשיעור חלה אבל להניח יותר באמת אין בו איסור וא"ת אם להניח שיעור חלה מאי אריא משום אין מגביהין אפי' בחול נמי אסור דבעינן ראשית ששיריה ניכרים. וי"ל דרש"י ס"ל חלת חו"ל אין לה שיעור כמו שפסק רמ"א סימן שכ"ב. א"כ כל פעם יכול להפריש מהשיעור חלה ולהיות שיריה ניכרים ומ"מ הוי בכלל אין מגביהין כיון דלא שייר אלא מעט כשיעור שנוהגין להפריש:
משום דבעינן ראשית ששיריה ניכרים. ואיירי כשאין כהן קטן או גדול שטבל לקריו ואזיל רבינו לשיטתו במקום שאין כהן מפריש שתי חלות אחת לאור אין לה שיעור ואחת לכהן יש לה שיעור כמו שהביא הטור בשם הרא"ש בסימן שכ"ב. אבל כשיש כהן טהור אין מפריש אלא אחת ואין לה שיעור. אם כן בכל גוונא הוי ראשית ששיריה ניכרים כדפירשתי:
ומיהו מוקף ודאי לא בעינן מדשרינן אוכל והולך ואחר כך מפריש. אבל הר"ן כתב ז"ל יש מי שאומר שצריך להניח לבסוף יותר משיעור חלה כדי שיפריש מן המוקף. וכן כתבו תוספות בכורות דף כ"ז. ורבינו ס"ל כיון דאין כל העיסה ביחד בשעת הפרשת חלה שלא מן המוקף יחשב ועפ"ז מיושב דעת הטור מה שהקשה הט"ז בא"ח סימן תנ"ו סס"ק ה' וא"צ לדחוקים וסברתו לא ס"ל לתוס' והר"ן והא דכתב רבינו בפרת אלו עוברין סימן ו' דבעינן מוקף היינו בא"י:
ולכך לא הביא רב אלפס אלא המשנה כצורתה. וז"ל הר"ן ורב אלפס לא הביא מזה כלום לפי שהוא פסק בפ' חבית כרב. הלכך ע"כ אמרו ב"ה אפי' ברה"ר שרו דאי הוי אסרי ברה"ר ברה"י נמי הוי אסרי ע"כ. ורבינו נאיד מזה. משום דאיכא למימר אע"ג דקי"ל כרב מ"מ ב"ה לא קא שרי אלא ברה"י. וכ"ת דאי ברה"ר אוסר ברה"י נמי אסור משום מראית עין. י"ל כיון דאיסור קל הוא משום שמחת יו"ט התירו וכמ"ש הרמב"ם בפ"ה מהלכות יו"ט ומה שהשיג עליו הראב"ד. דאי כדבריו אמאי משני התלמודא תנאי היא ולא קמשני משום שמחת יו"ט התירו ברה"י לק"מ די"ל דהש"ס רוצה להתיר ברה"י אפילו בשבת. ובהכי ניחא מה שקשה לכאורה דה"ל לרב אלפס להביא לישנא קמא דב"ש אוסר סולם של שובך ברה"ר וברה"י מתיר. נשמע לב"ה בסולם של עלייה דברה"י לב"ה נמי שרי. דאי ב"ה מתיר בשל עלייה ה"ל למיתני עוד בבא במשנה. פלוגתא ב"ש וב"ה בסולם של עלייה. ותו דהוי מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה. אבל לפי מ"ש ניחא דבשל עלייה מתיר ב"ה ברה"י משום שמחת יו"ט: