קול הרמ"ז נזקין ג

ע"ש להו כו' וז"ל שהם משונים במעשים שאז יבואו למנין ע"ד ה' תמים:

תי"ט ד"ה הבהמה כו' התנא רוצה לפרש מהו תמה ואמר שר"ל שאינה מועדת וכמו שפירש הר"ב בראש המשנה ה' תמים שאינן רגילים:

ד"ה ולא כו' בש"ס כו' הכי קאמרינן התם כדי למעט שאינם תולדות דשן ורגל אבל לעשותם תולדה דקרן הוי טעמא משום דכוונתם להזיק כקרן ע"ש בפרש"י:

ד"ה ושור וכו' לפיכך וכו' אבל הרי"ף והרמב"ם בפירוש ובחיבור כתבו כרבינא:

ד"ה והאדם כו' חשיב בור כו' ול"נ דבכלל אדם הם שהרי הוא החופר הבור ומדליק האש:

ד"ה הזאב כו' חסורי כו' והר"ב דלא הזכיר זה י"ל דס"ל כתוס' שלהי הזורק דאמרינן ח"מ בר"א שחזר ושכח וכתבו התוס' דאין זה ח"מ ממש דמשנה כמו שהוא שנויה יש לפרש כן ע"ש וה"נ הכא מתרי טעמי חד דלא תני והזאב (בו') החיבור להורות שהם חלוקים מהנז"ל ועוד דחזר ותני הרי אלו מועדים:

ד"ה הרי כו' בנשיכה כו' תוס' והרא"ש הכריחו מן הגמרא דדוקא במידי דאורחייהו בהכי חשיבי מועדים ורש"י נ"ל דלא איירי אלא לפי הס"ד דפשוטא דמתני' דתני הרי אלו מועדים דמשמע אפי' במידי דלאו אורחיה ובנשיכה:

פ"ב מ"א הבהמה ס"א והבהמה כו' כ"כ תוס' וסיוע רבא לפירש"י והר"ב ודלא כפי' התוס':

כדרכה כמו שהוא דרכה בהליכתה דהיינו בשערה ובשליפה ובפרומביא וחמור במשאו וזהו הבהמה בכלל וכדרכה של כל א' וא' ומש"ה לא תני הבהמה מועדת להלך ולשבר דזהו האב אבל כדרכה היא התולדה של ההילוך פי' הזיקה בלכתה כמה שהוא דרכה ומש"ה הבהמה מועדת להלך בכדרכה ולשבר כיצד בשערה כו' הרי דתולדות נקט בכדרכה ולא תני לשבר דרך הילוכה:

או שהיה כו' כתב הרמב"ם שזה עושה התרנגול יותר משאר עופות וירצה דמש"ה לא תני עופות בכלל:

מהדס הערוך גורס מחדס בח' ופי' שהוא דריסה הרע"ב ד''ה כיצד כו' הרגל כו' כפירש"י וק' דמה חידש כאן שלא שנאה בפ"ק ונ"ל דחידש טובא במה ששנה ואמר תחלה לשבר בדרך הילוכה שר"ל שדרך הילוכה היא העדאתה והוא האב הכולל למ"ש אח"כ להלך כדרכה וכנ"ל דהיינו הילוך ודרכה:

תי"ט ד"ה כיצד כו' השן כו' ול"נ דמשום דבעי למתני בשן בד"א ברשות הניזק וכדכתב התי"ט לכך איחר השן לסוף כי היכי דליהוי קאי הבד"א גם לרגל:

ד"ה לשבר כו' אמרן וכו' כונתו לתרץ קושיית ר"י הנז"ל וכבר נתיישבה:

ד"ה משלם כו' דבש"ס כו' לא ידעתי למה יחלוק הר"ב על הפוסקים דפסקו כר"פ כי בכאן לא איירי הר"ב אלא ליתן טעם למה ישלם בצרורות ח"נ ותו לא ומה לו לכתוב בכאן אם הוא מגופו או מן העליה. ד''ה דרסה כו' א''נ קמ"ל וכו' התירוץ זה מתיישב מאי דקשה על תירוץ ראשון דאי לאפוקי דדריסה לאו משונה לתני דרסה לחוד ולא נפל על השני דפשיטא דהוי כצרורות אלא שי"ל שכבר למדנו במשנה ג' לקמן דיש נ"ש וח"נ במעשה א' ול"נ דאמרינן בגמרא אם דרסה על כלי ולא שברתו ונתגלגל על כלי אחר ונשבר דלרבה בתר מעיקרא אזלינן ומשלם נ"ש וכ"פ הרי"ף והא קמ"ל דלא אשכחן נ"ש וח"נ אלא בכה"ג דקתני ועוד י"ל דהא דקתני ונפל כו' לגלות שהדריסה היתה חזקה עד שנפל וכיון שאמר ונפל הוצרך לומר ח"נ:

ב מפתח פי' תוס' שהן תריסי החנויות שמניחים לפני החנות כשפותחין אותו ושם נותנים הפירות:

הרע"ב ד''ה משלם כו' אם כו' לפ"ז ה"פ דמתניתין אכלה מתוך הרחבה אפי' שהיא עומדת בתוך הרחבה והחזירה ראשה ואכלה ממה שבצדי הרחבה וכ"ש אם אכלה במה שיש ברחבה ומצדי הרחבה ר"ל שהלכה ועמדה בצדי כו' וכדכתב הר"ב ובהכי ניחא דלא עריב (ותני תרי) הבבות דרחבה וחנות משום דמתוך הרחבה פי' כנזכר אבל מפתח החנות דוקא שאכלה ממש דפתח החנות הם התריסין כדפי' תוס' ושם אינה יכולה לעמוד עליהם:

תי"ט דיה הבהמה כו' היינו ישן וכו' פי' מה חידש בבבא שניה דהבהמה מועדת ומשני אלא כו' וקשה דכבר תני חיה לעיל הזאב והארי כו' וי"ל דבהנהו נזיקין דלעיל כתיב שור וה"ה חיה דילפינן משבת והכא שאני דכתיב בעירה ע"ש חיה כו' פרש"י דכתיב זאת הבהמה אשר תאכלו וכתיב בתריה איל וצבי וגו' ואין להקשות דא"כ איך תיסק אדעתיה שלא תהיה בכלל בהמה וי"ל דמשני וכתב בעירה וז"ל תוס' אע"ג דכבר אשמועי' ברישא דאפי' התרנגולים מועדים ניחא ליה לאשמועי' נמי גבי שן וק"ק אמאי לא תני נמי תולדות דשן כמו ברגל ע"כ:

ע"ש ולעיל כו' פי' דהו"ל למפתח בתולדות דלא כתיבי בתורה:

ד''ה משלם כו' והרמב"ם כו' אבל בחיבור פ"ג פי' כפי' הר"ב:

ג הרע"ב ד"ה ועל הגדיש כו' ל"א דמשונה הוא רש"י:

תי"ט ד"ה על כו' דבגדיש כו' אבל אי שקלה מרשות הניזק ואכלה בר"ה אינה משלמת אלא מה שנהנית נ"י:

ד"ה ועל כו' צרורות כו' לפי הנראה משטחיות דבריו לא ידעתי מנין לו זה שהרי לר"ל דאוקי מתני' באדיי ס"ל דעל החררה משלם נ"ש ועל מקום הגחלת ח"נ ועל כל הגדיש פטור ור' יוחנן סבר דעל החררה ועל מקום הגחלת נ"ש ועל כל הגדיש ח"נ דהוי חציו דכלב והיינו צרורות כפירש"י אבל האמת הוא דמדלא הזכיר הר"ב כלום על מקום הגחלת נראה דס"ל כהרשב"א ודו"ק:

ה בר"ה אע"ג דהכיצד קאי ארשות הניזק קתני בר"ה משום שהוא יסוד הק"ו דר"ט:

הרע"ב ד"ה כקרן כו' שהדין בא מכחו נ"י:

ע''ש ד"ה דיו כו' דמפריך כו' נ"ל דטעמא הוא מידי דהוה כעין מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא דכיון דכתבה קרא הו לא מהני ק"ו מידי:

תי"ט ד"ה ברה"נ כו' דאמר קרא מיטב כרמו משלם תשלומין כו' כצ"ל:

ד"ה אמרו כו' היכי כו' אין להקשות דהא דיו הוא דאורייתא דהא גופה קשה להו דאי איכא דיו ליכא ק"ו:

ע"ש היכי אמרינן כו' כתב ה"ע וז"ל אין דנין ק"ו אלא להטיל על הלמד אותה חומרא שיש במלמד בלבד אבל להעדיף עליו יותר מהמלמד לא ואעפ"י שהלמד כ"כ חמור כמלמד והיינו דקאמרינן בכל דוכתא דיו למ"ה כו':

ד"ה אני לא כו' רשויות כו' כתב בעל ההגהות רשות מרשות רשות הניזק מרה"ר ע"כ ור"ל קרן דרשות הניזק מקרן דרה"ר:

ו ד"ה סימא כו' לכתוב קרא פצע בפצע מאי כו' כצ"ל:

פ"ג מ"א הרע"ב ד"ה או כו' בחרסיה כו' פי' רש"י שלא הפקירן:

תי"ט ד"ה והוחלק כו' נתכוון כו' גם הרי"ף לא הזכיר אלא מתכוין לזכות משום דסבר דב' מחלוקות דת"ק ור"י כחד טעמא הוו דלר"י בשעת נפילה פטור משום דנתקל אנוס הוא ואחר נפילה פטור משום דהוי מפקיר אחר נפילת אונס ומש"ה אם נתכוון לזכות חייב דהוי בורו ובאינו מתכוין פטור הואיל ועיקרו אנוס כו' כדכתב הר"ב ודוק דבריו ומינה דאצ"ל אם מתכוין להשליכה דפשיט דחייב כיון שאינו נתקל:

ד''ה במתכוין כו' ממש כו' דהיינו לעשותה חרסים דההיזק הוא אחר נפילה:

ע"ש אלא הנתקל המפקיר נזקיו דלאו פושע הוא לדידהו ע"כ כצ"ל:

ב הרע"ב ד"ה השופך כו' דברשות כו' ומתני' דלעיל דהוחלק במים איירי בימות החמה ונ"י מפרש הצריכות ע"ש ולפי דהאי בבא קאי אמתני' דלעיל והויא כסיפא דידה מש"ה לא ערבה עם שאר הבבות השנויות בה ג וכר הקודם מש"ה תני תבנו וקשו דאין לו רשות להוציאם מפני שמחליקים, רגל הבריות ולכך קנסו בהם שכל הקודם זכה אבל הזבל עצמו בשעת הוצאת זבלים דאינו מחליק לא קנסו בו אבל מ"מ אם הוזק בו חייב. תי"ט ד"ה רשב"ג כו' ושמא כו' בפ' אעפ"י דף ס"א ע"ב כתבו התוס' שיש שני רשב"ג:

ד בנזקי שני דגופו ולא בממונו נ"י ומ"ש בנזקי לכלול אף בושת דפושע הוא והו"ל כמתכוין להזיק כיון שלא עמד ועי"ל בדיוק יותר דהול"ל הראשון חייב בנזקו אלא דרמיז למאי דאמר רבא דאם שלישי נתקל בשני לא חמור כשני דאילו שלישי שנתקל בשני אין השני חייב אלא אם הוזק בגופו אבל לא אם הוזק בממונו דשני אבל שני שנתקל בראשון בין שהוזק בממונו בין שהוזק בגופו חייב והיינו רבוייא דנזקי ויתור שני לאפוקי שלישי:

הרע"ב ד"ה הראשון כו' שהיה כו' ואפשר שזהו דיוק ונפל וכלומר שאחר התקלה הפיל עצמו במה שלא רצה לעמוד:

ה שלזה נ"ל דיהיב האי טעמא ללמד חילוק בין זה לכמה דברים דאעפ"י שעושה ברשות חייב והטעם הוא דבאותם דברים אם לא שנתן להם רשות היה אסור ואדעתא דהכי נתנו להם רשות אבל הכא הם רשאין מעצמן להלך כדרכן:

ואם עמד ה"ה אם הלך לאט וקתני עמד לרבותא דעמידה היא דבר נראה ואפי' הכי חייב חבית פטור תוס' כתבו דף כ"ז דיותר צריך האדם שלא יזיק משלא יוזק וכדכתב התי"ט לקמן ולפ"ז ניחא כשבעל הקורה ראשון דאם עמד בעל קורה חייב דאין לניזק שהוא בעל החבית להזהר שלא יוזק אבל כשבעל חבית ראשון ועמד הו"א דלחייב בעל הקורה דהו"ל להזהר שלא יזיק קמ"ל וכדומה לזה כתב הר"ב ל"א ו הרע"ב ד"ה אחד כו' חסורי כו' דבגמ' אמרינן בד"א כו' אבל לא אמרינן