קול הרמ"ז מועד עא

מסכת חגיגה פ"א מ"א תי"ט ד"ה הכל וכו' דדייק וכו' איברא דהכי דייק אבל עיקר הדין דחציו עבד פטור הוא מפסוק אל פני האדון מי שאין לו אדון אחר יצא חציו עבד ואהא סמיך רבינא דיוקיה ולא ידעתי למה לא הזכירו הר"ב בפי': ע"ש שלא ימנע מן המצוה וכו' כל זה כתב הכ"מ בפ"ב מה' ק"פ בשם ה"ה אברהם בנו של הרמב"ם אבל לא ירד עד סוף דבריו וכמ"ש בפ"ח דפסחים מ"א וממנו תראה שהחליף שטת הר"ב שלא כדעתו ע"ש היטב: ד"ה נשים ועבדים יש להקשות וכו' יש לומר משום דנשים ועבדים איכא טובא וכולם פטורים אבל בקטנים אית בהו דחייבים ההולך ברגליו ודה"ק מב"ק לא קשיא מידי דהתם איירי באיזו אשה או עבד שחבלו וכדתנן בסוכה מי שהיה עבד או אשה או קטן מקרין אותו. ד בחטאות ואשמות באלו השנים נקט לשון רבים מפני שכל חטאות ואשמות של יום א' ניתנים לאנשי אותו ב"א ונמצא לכל אחד חלקים רבים מכמה חטאות ואשמות אבל בכור וחזה ושוק יש רשות לבעלים ליתן את שלהם לכהן א' ונמצא שיש לכהן א' בכור שלם: תי"ט ד"ה זה הבא וכו' ונ"ל וכו' א"כ הול"ל יכול הוא לחזור שר"ל לחזור בתשובה אבל להחזיר משמע לגזלן פ"ב מ"ד יום טבוח צריך ליתן טעם לשם זה של טבוח דלא נמצא לשום טביחה במתני' אם לא גבי תשלומי ד' וה' ומשום דכתיב גבי וטבחו אבל גבי קרבנות שייכא לישנא דשחיטה או דזביחה ונ"ל דרמיז אמאי דאמרינן בשבת דף קכ"ט דבערב עצרת יוצא רוח רע הנקרא טבוח ואלמלא קבלו התורה הוה אכיל בשרייהו ודמייהו וא"כ בזכות קרבנות חג זה נוצל מאותו טבוח: פ"ג מ"א תי"ט ד''ה לא כמדת הקדש וכו' נקט האי לישנא וכו' הבנת דברי תוס' מלתא זוטרתי הוא לגבי תי"ט ולכן לא פי' בהם כלום אבל לגבי צעירים דכוותי נסתרה ונשאלתי עליה ונ"ל שר"ל ששנה התנא מדרך חיוב לשלילה משום דבחלוקה זו דחציצה נשתנו מאד תרומה וקדש ואינה כאותם דרישא אחוריים ותוך ובית הצביטה דכל א' וא' דבר בפני עצמו אבל בכאן כל החלוקים בענין א' וזה שכתב הר"ב בחציצה טבילותיה: תו ש ל ב ע סליקא לה מסכת חגיגה וסדר מועד. בעזרת ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד. ואודה לה' חסדו על העבר שנתן כח ליעפים ולחלשים. ואבקש על העתיד לחזקני להעלות על הדפוס כיון מהר סדר נשים: הגה זו מקומה בראש הספר במשנה ראשונה מסכת ברכות בשורה השייכות אחר תיבת ספיקן: הנה, נ"ל דרצה לתרץ דקדוק לשונם באמרם לא קרינו את שמע. דמשמעות הלשון כדרך בני אדם בהעלותם על לוח לבם שהיה להם לעשות איזה דבר לזמן ידוע ולא עשו אמרו מעשה שלא עשינו כך ובלשון הזה אמרו לא קרינו את שמע. וא"כ קשה ממה נפשך אם ידעו שחייבים עוד לקרות רק דרך שמיה על ששכחו אמרו כן וכו'. א"כ למה השיב להם אביהם אם לא עלה ע"ה חייבים אתם לקרות ואם לא ידעו למה לא שאלו בדרך שאלה אם חייבים וכו' וע"פ הצעת דברי הגאון הרמ"ז ניחא דודאי ידעו סברת אביהן רק לא רצו לקרות משום דידעו גם סברת החכמים וא"ש דאמרו בלשון הזה לא קרינו כלומר לא רצינו לקרות משום ספיקן. ועל זה א"ש ג"כ תשובתו בצדו: