קול הרמ"ז קדשים מב

שנראית כל המחיה וז"ש שם רש"י וחזר ראש האבר ונתגלה שיפועו על ידי שומן ונעשית רחב ונראית בו המחיה פי' ש"ר אפשר להיות שירחב כ"כ ראש האבר עד שתראה המחיה:

פי"א מ"ח הרע"ב ד"ה משישלק וכו' ויש ספרים וכו' ה"ג רש"י בפ"ב דשבת דף כ"ז ונ"מ לדין של גיר' זאת אף שנשלק לא מטמא עד שיהיו שולין אותו מן היורה:

פי"ד מ"א תי"ט סד"ה רביעית וכו' פרש"י שאין המים נכרי' מפני רוב הדם:

מסכת פרה פ"ג מ"ט ידו אמרי' בזבחים דף צ"ג גמר מלהזות מקנח ידו בגופה של פרה לא גמר מלהזות מקנח אצבעו בשפת המזרק ופירש"י מפני שאם יקנח אצבעו בין הזאה והזאה בגופה ש"פ ילוכלך בשערותיה ואה"נ דאחר כל ההזאות יקנח אצבעו בגופה דליכא עוד טעמא דליכלוך ובמתניתין לא חשש למיתני אלא קינוח היד שמקבל בתוכה הדם להזות מתוכה:

תי"ט ד"ה גמר וכו' ביד וכו' הראב"ד תמה מנל"ן הא דאי משום שנאמר ולקח אלעזר הכהן מדמה באצבעו הרי גם בכהן המשיח נאמר ולקח ודרשינן בת"כ דגמר לקיחה לקיחה מויקח משה וישם באגנות דבעיא כלי. ובנשיקת רגליו דילמא דדוקא הכי גמיר ג"ש להתם ולא להכא ועוד דבכהן משיח כתיב והביא אותו וגם כתיב וטבל דפשיטא דב' מילי משמע דיש דם בכלי וכיון דבחטאת המשיח משמע דבעיא כלי ה"ה לכל החטאות אבל בפרה לא הוזכר לא הבאה ולא טבילה אלא הזאה גרידא ובר מן דין יש סברא לדבר עיין בספרי ובפרט בילקוט שנדפס מחדש:

פ"ח מ"ב המקדש עיין בערוך ערך דרס פי' כל אלו הז' משניות דתנן בהן מטמאיך לא טמאוני וכו':

מסכת טהרות פיב מ"ח לטמא הוצרך לפרט כן משום דאיכא מילי דדמו לקדש כדאיתא ספ"ב דחגיגה וגם ברפ"ג ע"ש:

פ"ג מ"א והחלב התוספות גרסי נמי והשמן עיין בפ"ק דפסחים ד' י"ד ד"ה אפילו בראשון ושני:

ב תי"ט ד"ה רא"א וכו' עיין בתוס' דפר"ק דפסחים הנ"ל ששם הוכיחו להפך:

ח תי"ט סד"ה וחכמים וכו' ובפ"ק דכתובות דף ט' א' ד"ה ואי בעית אימא כתבו תוס' דהאי רובא הוי מדרבנן:

פ"ד מ"ה על לא תני אלו ספקות ששורפין משום דאיכא (ספקות) יותר כדכתבו התוס' בפ"ק דשבת ד' ט"ו ואלו נגזרו באושא ולכן תני על ששה:

פ"ה מ"ה הרע"ב ד"ה רי"א וכו' הבא וכו' כתבו תוספות פ"ב דכתובות דאין לפרש שבא לישאל בבת א' דהתם כ"ע מודו דטמאי' מכ"ש בבאו שניהם בבת א' (אלא) מיירי ששאל על עצמו וטהרוהו ואח"כ בא לישאל על חבירו ר' יוסי מדמי ליה לבת א' כיון ששאל על שניהם במעמד אחד ור' יהודה מדמי ליה לזא"ז כיון שטהרוהו קודם ע"כ:

מסכת מקואות פ"א מ"ז ורבוע הב"י כתב בי"ד סי' ר"א שרוב הפוסקים סברי דלטבילת אדם איירי ושמותר לרבות במעין מים שאובים כפשטא דמתניתין אלא שההגה"ה כתב בסי' מ' דאם אין טורח גדול ראוי לרבות בכלי מנוקב:

פ"ח מ"ג חסמא עיין בערוך ערך חסם טעם דקרוי חסמא:

פ"י מ"ב תי"ט סד"ה הכר וכו' וכ"כ פ"ה דע"ז ס"ה א' וקורין טועה למי שאומר להפך:

מסכת נדה פ"א מ"א על יד רש"י ז"ל על יד כח הפקידה הוא בא וממעטו כמו פסל על ידו דיבמות וכן הרבה ע"כ:

הרע"ב ד"ה נמי וכו' האי נמי הכי פירושו רא"א ד' נשים לבד ואני אומר גם כל הנשים:

תי"ט ד"ה שמאי וכו' סגי וכו' טעם זה אינו לשבח שהרי ב' משניות אחרות דסמיכי למתניתין בעדיות הן מקולי בית שמאי ובית הלל נשנו בהדי אחריני פ"ד ופ"ה דעדיות אלא טעמא הוי משום דבהנהו מילי לחוד נחלקו שמאי והלל כדאמרינן בפ"ק דשבת ומש"ה תנינהו אהדדי:

ד"ה כל וכו' אע"ג דזה פשוט אמרינן בגמ' דאיידי דתנא רישא תנא נמי הא:

פ"ו מ"ה מיטמא אפשר דכיון דתנן שט"א מרובה מחיוב המעשרות ושהיא כוללת בכל זה נכלל עוד כלל אחר והוא מאי דתנן ברפ"ט דחולין ובפרק ט' דטהרות רבה לטמא ט"א ממה שרבה טומאת נבלות:

ט קשקשת ומשום הכי הקדים הפסוק סנפיר משום דכולל בכל וה"ק ל"מ סנפיר אלא גם קשקשת:

מסכת מכשירין פ"א מ"א הרע"ב ד"ה כל וכו' דניחא וכו' האי ניחותא דוקא בשעת הנפילה או התשמיש באותו משקה לאפוקי לרצון ושלא לרצון דפ' בתרא משנה ח' דהתם מיירי בתחלת יציאתו מן הגוף אם היה לרצון או לא תוספות ר"פ חבית דף קמ"ג:

פ"ו מ"ח תי"ט ד"ה ודם וכו' דאחשביה וכו' לא זכיתי להבין זה דאדרבה איפכא מסתברא דחשיבותא מגרע גרע כחו שהרי דם שחיטה לא מכשיר אלא משום דאיתקש למים הנשפכים דלא חשיבי וראיה ברורה מדממעטינן בפ"ק דפסחים ט"ז דם קדשים דלא מכשיר משום דמחשיבין אותו לקבלו בכלי ואינו נשפך כמים והתוס' הקשו שם דא"כ דם חיה לא לכשיר משום דטעון כיסוי ואינו נשפך כמים ותירצו דכיון דאין צריך לקבלו בכלי חשיב נשפך כמים וא"כ דם בהמה לשתיה דמחשיבו ומקבלו בכלי לא דמי למים כלל ולא יכשיר וסיוע התי"ט אין בו ממש דתנא אקדים דם שחיטת ב"ח דשכיחא טובא לדם הקזה לשתיה דכמעט אינו מצוי ותו משום דאין דם שחיטת ב"ח נכלל בכלל ודם חללים שהוא האב לדם ובאדם משתעי קרא וכדכתב הר"ב בר"פ ד"ה שדם מגפתה טהור וא"כ דם שחיטה רבותא הוא ולהכי אקדמיה וטעמא דדם הקזת אדם לשתיה מכשיר משום דאינו מכוין להנאת האדם המוקז א"כ דם חללים מקרי דקטליה פלגא הוא ומשום המקיז לרפואה טהור מפני דלהחיותו בעי ולא לחללו:

ח תי"ט ד"ה והמקיז וכו' דחיק נפשיה וכו' לא ידעתי מה האי דוחק דאדרבה תנא דייק שפיר טפי מרפואה דרפואה דגבי בהמה אין בה רפואה לשתייה ולא כלום:

תי"ט ד"ה ראה וכו' עיין תוספות שבת דף ל"ד:

תי"ט סד"ה טומטום וכו' עיין מ"ש התי"ט בזה פ"ט דבכורות משנה ד':

מסכת ידים פ"א מ"א בתי אמ"ז כך היה דרכם של רז"ל לקרות לבנות ישראל בשם בת והיתה כונתם כמשרז"ל במד"ר פ' י"א דף רמ"ד אם באת אשה אצלך לבה"מ לשאול על הדין או השאלה תהא רואה אותה כאילו יצאה מירכך וכו' והטעם שאין יצה"ר מהרהר עליה:

פ"ד מיחיתי"ט ד"ה וכשלקה וכו' ולא וכו' הרי זה שכחה דהתם גרסינן השוחד יעור פקחים וליכא מידי אבתריה דלסמוך עליה ול"נ דלא מקרי דבר רע אלא כגון הכא דמסיים בגידוף ובמ"ק מסיים בגזרה רעה מאת ה' אבל התם מצות ה' היא דקא גריס שלא לקבל שוחד שהשוחד יעור ושלכן צריך לפרוש ממנו ואין זה כי אם טוב שלא לחטוא לפניו ית' שיענישנו ומכלל לאו אתה שומע הין טובה אבל במתני' דהכא נ"ל דלא צריכין לטעמא דאל תעמוד אלא ר"ל דאין להקפיד בכתיבת קדש וחול יחדיו כי סוף הקדש דאלים גבר כמו שראינו בפרעה שהודה ה' הצדיק:

מסכת עוקצין פ"ב מ"א שלה קשות הוא שם יחיד וכן לקמן משנה ט' וכן נראה מפ"ז דב"מ משנה ו' וכדפרש"י שם בגמרא עיין שם:

סליקא לה כולהו מסכייתו דטהרות. ועלי לשבח לאדון הכל יוצר המאורות:

ואתם הדבקים בה' גם לרבות שלוחכם יתנו כבוד לתורה. ללמוד ולשמוע לקול נעים קול הרמ"ז בחיבה יתירה וכדאי הוא זכותו לזכות כל העוסקים בו בתדירה. לעלות ולראות ולשמוח בבית הבחירה. במהרה בימינו אמן: