קיצור ראשית חכמה סו

בתורה ואז הקב"ה משפיע לו נשמה קרושה ואז הוא כמלאך מופשט מהחומר, וטעם היות קניית הנשמה ע"י התורה מפני שהנשמה מקורה למעלה מבינה והתורה נמשכת מהם כדפי' בזוהר ויצא ולכך מזון הנשמה היא ע"י התירה וכן מצינו שנקראת לחם ואמר בר"מ שמטעם זה צריך למיטחן מילי דאורייתא שכמו שהגוף ניזון מהלחם הגשמי אחר שנטחן החטה ונבררו הסובין והמוץ והתבן ונשאר סלת נקיה כך צריך למזון הנשמה למטתן מילין דאורייתא ולכן התורה נותנת כח וחוזק לנשמה רוח ונפש כמש"כ בתקון (דף מ"ג)

עוד טעם לקניית הנשמה ע"י התורה מפני שהתורה נקנית במ"ח דברים בשמיעת האוזן וכו' באימה במיעוט שינה במיעוט תענוג במיעוט דרך ארץ שכל ההכנות האלו הם הרחקת אהבת העולם מלב האדם, והטעם כי התורה מפני רוחניותה לא תשרה באדם עד שיקנה בלבו קנינים אלו ויתרחק מטוב אהבת העוה"ז ויפשוט כמעט לבוש החומר עד שידמה למלאך בענין זכוך נשמתו וגופו וכאשר האדם זוכה לתורה בקניית דברים האמורים אז זוכה אל הנשמה ולכך קרא הרשב"י לבעלי הנשמה בעלי תורה וז"ל זכאין אינין מארי דנשמתא מארי דאורייתא בני פולחנא דמלכא קדישא וכו' ומפני שאין אדם זוכה אל הנשמה ואל התורה אלא ע"י מעשה ולז"א בני פולחנא דמלכא קדישא והזוכה אל הנשמה הוא הזוכה לייחד למעלה בספירות העליונות ויחודו יחוד גמור ומפני שאין היחוד העליון נעשה אלא ע"י הכוונות הראויות ואין הנשמה שורה באדם אלא בקניית המחשבה לכן מי שיש לו נשמה הוא המייחד וגורם שיאיר אור השכינה על ידה למעלה אבל בעוד שהאדם משותף לעניני החומר אין לו נשמה ואין יחודו יחוד. וא"א להשיג אותה המעלה אלא ע"י התקדש עצמו בזכיית נשמה דאצילות כי הזוכה לנשמה דאצילות היא העליונה שבמעלות

נמצינו למדים שקניית האדם מהרה וקדושה הסל היא ע"י עסק התורה וכן ביארו בס"ה פ' קדושים ונמצינו למדים שלהתדבק האדם בקדושה הוא שישתדל לזכות נפש רוח ונשמה שהם