קיצור ראשית חכמה שא

כל ת"ח נקי מחטא ובפרט מלשון הרע או שאר הכתות שאינן מקבלות פני השכינה ולכן נכון שיתענה ואם תאמר שהתורה מכפרת עון אשיבך מרע"ה שהיה תלמיד חכם ראש הסנהדרין ואפי"ה כל ימיו היה בתענית אחר שחטא

עוד אפשר לומר טעם אחר שראוי שיקרא המתענה חסיד מפני שהאוכל הוא ניזון ע"פ הטבע שהוא אלקים שכן עולה כמנין הטב"ע כל הדברים שהם ע"פ הטבע כגון שמן שידליק וכיוצא נבראו באלהים כאומר בראשית ברא אלהים והנה החסיד מהפך טבעו ואומר מי שאמר לשמן שידליק יאמר לחומץ וידליק ועד"ז המתענה אינו רוצה להתנהג ע"פ הטבע כשאר הבריות ודאי מזונו ע"פ החסד שהוא מזון דק ורוחני והוא ע"ד מזון ת"ח שמזונו הוא מזון הנשמה הנשפע מחכמה ולכן ראוי שיקרא חסיד עם י' שי' משתתף בחסד לזון החסידים האוחזים בשם, והמלאכים והנשמות בעוה"ב נזונים גם הם ע"פ החסד כמ"ש בזוהר וירא (דף ק"ד) ובזוהר תרומה (דף קס"ו), ומ"מ אם יצטרך לאכול או לרחוץ עצמו במרחץ לבריאת גופו יקרא גומל נפשו איש חסד לפי שהאדם נברא בצלם ודמות עליון ולפיכך צריך לכבד גופו, עוד האוחז במדת החסד הוא השומע חרפתו ושותק כמ"ש ז"ל על פסוק לא תתן חסידך לראות שחת א"ר הונא כל השומע קללתו ושותק נקרא חסיד דכתיב שמרה נפשי כי חסיד אני ומדה זו היא מדה ממדות האוהב כמשז"ל על פסוק ואוהביו כצאת השמש בגבורתו ת"ר הנעלבים ואינם עולבים וכו', עוד ממדת החסד שלא יקום ושלא יטור ושלא יכעוס שכך אמר הנביא שובה משובת ישראל נאום ה' לא אפיל פני בכם כי חסיד אני נאום ה' לא אטור לעולם, והכלל שכיון שאדם מתעלם ממדות הדין והאכזריות ונכנס עם חבירו לפנים משורת הדין זוכה אל מדת החסד ומוחל טל עלבונו ג"כ זוכה אל מדת החסד ואמר בזוהר נשא (דף קמ"ה) על אדם שיש בו חסידות נקר' מלאך ה' צבאות, עוד ממדות החסיד הקם בחצום הלילה נק' חסיד