קיצור ראשית חכמה רפב

באים, ומי חכם כשהע"ה אשר אמר למי אוי למי אבוי למי מדנים למי שיח למי פצעים חנם למי חכלולי עינים למאחרים על היין הבאים למקור ממסך

אחר שביארנו מהות השמחה והפכה ראינו לבאר בכמה פנים אנו חייבים בה ונאמר אחר שהוא אמת שאהבה והשמחה שניהם דבר א' כדפי' הרוצה להיות חסיד ושיקרא אוהב מזרע אברהם שנא' כי זרע אברהם אוהבי צריך להיות שמח בהיות מברך להקב"ה בברכת הנהנין וכן בתפלתו ובתורתו במצותיו ובקבלת פני אדם בשמחה ובימי המועדים כמ"ש לעיל, בברכותיו יכוון לתת שבח והודאה לעילת הכל שברא הדבר ההוא וע"י השבח יתדבק באהבת הבורא ובגדולתו ורוממותו כבר אמרנו שכל העליונים והנשמות למעלה כולם משבחים לבורא מפני הטוב שקבלו ממנו ולעולם עילת הכל שפעו ואורו אינו נמנע מלהשפיע וע"ז אנו חייבים לברכו, ולסבה זו הוא ענין הברכות שתקנו לנו אנשי כנסת הגדולה על כל דבר כדי שנזכור אהבת ה' וגודלו ורוממותו והשגחתו התדירה עמנו בכל עת שברא הדבר ההוא ע"י שפעו בכח מדותיו והעליונות כדי שיהנו התחתונים מהשפעות ועי"ז נהיה דבקים בו לעולם, ולכן צריך לתת השבח והברכה לבורא בלב טוב ועין טוב ובשמחה כדפי' בזוהר פ' במדבר על פסוק ה' זכרנו יברך שכאשר האדם מזכיר שבח חבירו צריך לברכו כדי שלא ישלוט בו עין הרע והמברך ואינו מכוון לתת שבח לבורא ית' הוא נענש כמ"ש בספר החסידים ועוד כי המברך בשמחה ובלב טוב נעשה מרכבה למדת החסד כמו שמדת החסד משפעת בוותרנות בלי הקפדה וברצון ושמחה כי השמחה מצדה כן המברך, והוא ענין ואברכה מברכיך כי כמו שהוא חפץ להשפיע ברכות לכנסת ישראל מצד החסד כן משפיעים לו מהחסד וזהו נקרא טוב עין כמו שחייב אדם להיות שמח בימי שמחה כך צריך להתאבל בימי צרה כענין ד' צומות וכ"א יום שבין י"ז בתמוז עד ט' באב שכלם ימי צער ויגון וכן בימים