קיצור ראשית חכמה רעח

החסד שהטיב עמו ומצד זה היה דוד משורר והיה מצוה אותנו שנעורר שיר ורינה כאמור רננו צדיקים בה', שירו לו שיר חדש. וכן אתה מוצא כשישראל היה נעשה להם נס מיד אומרים שירה אז ישיר ישראל, ותשר דבורה וא"א להיות נס שלא תשתתף בו החסד, כלל השמחה יהיה לפי שהש"י זכהו להיות מעבדיו המייחדים אותה מה שלא כל אדם זוכה, ולפי הפשט השמחה שיעורר האדם בתפלתו ובפרט בב"ה או בבה"מ במציאות התפלה כי התפלה היא צורך גבוה והעד שנעשה ממנה כתר למלכו של עולם וראוי שיאמר אדם בלבו מהיכן זכיתי אני לתת כתר למלכו של עולם אלא שהמלך ברוב חסדיו קרבני אליו ולכן ראוי שאעבוד עבודתו בשמחה. ועיין בזוהר תרומה (דף קל"ה) ותראה שכל תיקון המחשבות העליונות ותיקון השכינה עם מחנותיה תלוי בתפלת הצדיקים ובעמדו בבית הכנסת והיה שמח שהוא עומד בבית ה' ובעסק התורה יהיה שמח כמ"ש ר' נחוניא בן הקנה בתפלתו, כי אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה של מצוה. בעסק במצוה יהיה שמח שהרי המצות הם תכשיטי המלך והוא מתקשט בהם ראוי שיהיה שמח בהם בפרט כאשר ידע מה תיקון עושה בעשיית המצוה ההיא ומה תועלת עושה לנשמתו ואז יהיה שמח יותר ובפרט בענין הצדקה צריך שיהיה שמח בנתינתה כי הוא מתדבק עם השכינה שנא' אני בצדק אחזה פניך ויקבל כל אדם בסבר פנים יפות ויש בזה סוד עיין באדרא (דף קל"ג) הרי שכל המציאות צריכין שמחה שבכל העולמות מתעוררות מהפנים העליונים והנה בקבלת אדם את כל אדם בסבר פנים יפות ופניו צהובות מורה על פני זעיר אנפין שהאירו מהפנים העליונים והוא שלימות עליון כ"ש אם מקבל פני חכם או רבו שהקבלת פניו כהקבלת פני שכינה שצריך שיהיה בשמחה, שמחת ימים טובים כבר נודע מה שפי' ז"ל שבמועד חייב אדם לשמוח בבשר ויין הוא ובני ביתו וכו' והטעם שהמועד נקרא אושפיזא שבא מזמן לזמן וכמו שהאורח צריך לקבלו בספר פנים יפות כן צריך לקבל הי"ט, והטעם