קיצור ראשית חכמה רעד

לאמו והיא מדרגת בעלי הקבלה שעליהם נאמר לא תקח האם על הבנים ופי' בתיקונים שהכוונה לא תסלק השכינה מעל הבנים שלעולם שכינה עמהם לפי שהם יודעים לייחד השכינה במצותם ובתורתם ובמעשיהם, כאשר יחשוב האדם שהשכינה על ראשו והיא הנותנת לו חיים שהיא הנשמה שבו וכל ההבל שע"י מתקיים האדם שא"א לעולם להתקיים בלא הבל שהוא האויר ואלו לא הי' האויר הנושב בכנפי הריאה הי' הלב מצד אשו שורף את האדם וע"י שאיבת האדם האויר שהוא הבל העולם הוא מתקיים וזהו כי על כל מוצא פי ה' שהוא הבל העולם היוצא מפי ה' שהיא השכינה וע"י יחיה האדם שהם ישר*) שנקראו אדם, ראוי שיאהב אותה לעשות רצונה ובפרט כאשר יחשוב שכמה חטא והמרה את פי השכינה בפרוק עול מצותיה והיא לא שרפה אותו בדינה כי היא נקראת צדק דינא דלית בה וותרנותא מ"מ היא שופעת בו חיים וההבל ראוי שיעשה מצותיה ותבער בלבו אש אהבתה עד שבכל נשימותיו יהיה אדוק בה אם יהיה אפשר, וישים כל בטחונו בהקב"ה לפי שעם היות שהקב"ה רוצה באהבת שכינתו מ"מ לאהבתו את ישראל נותן לנו רשות שנמשיך אותה אצלנו למטה ע"י תפלה ומצות כדי שע"י תתייחד למעלה ואנו מעוררים את האהבה ממנה אליו כענין הבוחר בעמו ישראל באהבה, עיקר הדביקות האהבה תלוי בהפשטת המחשבה מתאוות העוה"ז שכל תאוותיו בטלות במיתה כנודע והעיקר הוא לדבק נפשו ברצון העליון והעיקר שתדע כל היחודים וכל מציאות העבודה שאין הבדל בינינו לבינו ית' עם היותו מרומם גבוה מעל גבוה הוא עמנו משגיח בפרטות המגביהי לשבת ואין הבדל כ"א מצד העון כאומר עונותיכם היו מבדילים וגו' אמנם בהיות האדם עושה תשובה הוא קשור עם בוראו וראיה מרשב"י וחביריו ושאר התנאים שדבורם הי' מתקיים תיכף ומיד ולפעמים אפי' שלא בכוונה כענין והנה כשגגה וכו' ולכן כאשר יחשוב האדם בדבר הזה יראה שאין מסך כלל בינו לבין הקדושה, לפיכך *) בד"א כתוב: ישראל.