קיצור ראשית חכמה רד

הגדולה שיש לסמא"ל עמו על עונותיו ויסבב על המלחמה הקטנה ע"כ שמעתי. תוכחת גדול לקניית הענוה ושלא ישיב על חרפתו ולא יכעוס שהוא משל אל אדם אחד הלך אל המלך וחלה פניו והתנפל לפניו שיבא לדור עמו והמלך מצד ענותנותו הגדולה נתרצה לדור עמו בביתו בהמשך הימים עשה אדם הזה מעשים מגונים לפני המלך עד שהמלך ברח ממנו הלא ודאי נגנה לאיש כזה ונאמר לו שהוא עז פנים והוא רחוק ממוסרי בני אדם כי בעשותו הדברים ההם לפני המלך נמצא מגרש המלך מביתו ביד חזקה כי המלך אינו סובל שיכניסו לפניו גרף של רעי עד שיברח או שימליכו עבד במקומו ויגרשו את המלך והוא חלה פניו שיבא לדור עמו, והנמשל מובן כי אנו עם ישראל כח תפלתינו ותחינתינו ותורתנו הוא להמשיך השכינה שתדור עמנו כמ"ש ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם בתוכם ממש בתוך לבם, וכן אמרו בזוהר תרומה (דף קל"ג) שמי שמתקן להקב"ה מטה ושלחן וכסא ומנורה הקב"ה יהא אושפיזי' בכל יומא ופי' שם הענין בסוד התפלה ע"ש, ונודע כי משכן המלך הוא לב נשבר ונדכה והפכו הכעס והגאוה נמצא הכועס ממליך את העבד הכופר בעיקר ומגרש השכינה שהיתה דרה בנפש שבלבו ולכן הנפש מסתלקת ולכן השכינה בלי ספק לא יתדור עם אדם שישליך אותה ממקומה ויגרשנה בכל עת שירצה אלא שתדע השכינה בודאי שכבר קבל עליו שלא יכעוס עוד אז תחזור לדיר עמו וימשיך קדושת נשמתו שנסתלקה ממנו וכן המשכת השכינה כי משכן השכינה היא בנשמה, והמשל הזה ג"כ הוא לכל העונות שאדם חוטא לשכינה בודאי מגרש אותה ממנו שכל העבירות הם סרחון הקליפה והמלך אינו סובל כי אם ריח טוב מתירה ומצות וזה שאמר הוקר רגלך מבית רעיך הוקר יצרך דלא ירתח לקבלך ולא ישלוט בך שבכל מעשה יצה"ר שהוא משליטו עליו מבריח ממנו הנשמה הקדושה והשכינה וזה אינו ראוי מאחר שהוא רעיך ורע אביך שהוא רוצה לדור עמך שתעשה מעשים