קיצור ראשית חכמה ר

עם בני ביתו ועם שכניו ועם קרוביו ועם רחוקיו ואפי' עם הנכרים בשוק כדי שיהא אהוב למעלה ונחמד למטה ומתקבל על הבריות וממלא את ימיו ואת שנותיו בשם טוב ובזה אשתו ובני ביתו יראים ממנו שנ' וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך עכ"ל, ובלי ספק כי מי שיתלמד להיות עלוב מבני ביתו ולא עולב הוא יהיה עניו לכל ויקנה בלבו מדת הענוה כי אם בביתו שהם משעבדים תחת ידו כך הוא עלוב ולא עולב וכ"ש מהשאר, עוד מסוג מעלת הענוה הוא מ"ש בקידושין שאין מוסרין את השם אלא למי שעומד באמצע ימיו ואינו כועס וכן היתה קבלה ביד הראשונים שלא למסור החכמה אלא למי שינסוהו בכעס, המעלה העשירית אשר הוא סבת כל המעלות הנזכרות שהשכינה היא שורה עם הענוים ועם השפלים ובורחת מן הגאים והכעסנים, ושמעתי משם המדרש ראיה היות בעלי גאות שנואים לפניו יתעלה שצוה כל שאור וכל דבש לא תקטירו והטעם שהדבש מרתיח באש ומעלה קצף וכן השאור מרתיח ועולה היא רמז לגאות לכך לא יקטירו ממנו אשה לה' ונמצא הגאוה והכעס דומים זה לזה בעונש הזה שכמו שהכעס מטמא את עצמו שהוא כמו ע"א וכן מסלק את השכינה ככועס. ואחר שיסתכל האדם בכל המעלות שיש למי שהוא עניו ושפל ומעביר על מדותיו כמ"ש יראה בעין שכלו כי יותר ראוי לו לסבול צער מיעוט בשביל שכר מרובה ולא להפסיד ברגע כל המעלות הנזכרות ויבא לגרום הפסד מרובה לנשמתו והשכינה מסתלקין ממנו עד שישוב וכמה טורח צריך עד שיסתלק רוח הטומאה מקרבו כמ"ש בזוהר שאמר ולואי דאיתקרב ואמר וכיון דערקת מניה זימנא חדא כמה יעבוד ב"נ עד דתיתוב לאתרא ונמצא חוטא יאבד טובה הרבה והוא משל אל האדם שיש בידו קיתון של מים ונוד של שמן אפרסמון ובא לו איזה צער וצריך בהכרח שיתיר מידו אחד מהם שילך לאיבוד הלא ודאי דרך השכל הוא שיפסוד הפסד קטן שהוא הקיתון של מים כדי להרויח ריוח