קיצור ראשית חכמה כ

שתשרה בו אבל בהיות האדם מלוכלך בכתמי עונותיו אין התורה שורה בו כי אין בו כסא לשרות לא התורה ולא השכינה כי כל חטא יהיה קוץ מכאיב וסלון ממאיר לישב על הכסא ולכן קודם צריך שירחץ צואת עונותיו בתשובה מעולה ואח"כ יעסוק בתורה ויקח דמיון מהדין הנזכר בגמ' כי. במקום שיש ריח רע אסור לעסוק בתורה ובתפלה, וצריך להרחיק ד' אמות ממקום שכלה הריח כן הדבר לעוסק בתורה וטומאת צואת עונותיו עליו כי כל הקדושים העליונים מתרחקים וכן נודע שהעונות נקראים צואה דכתיב אם רחץ ד' את צואת בנות ציון וראי' מדואג ואחיתופל כי אע"פ שהיו חכמים גדולים מ"מ נפרדו מן העולם, ועיקר התורה היא התשובה והמעשה ות"ח אם חטא ענשו גדול משל עם הארץ כמשז"ל והגד לעמי פשעם אלו ת"ח שאפי' שגגות נעשות להם כזדונות

ובזה נכלל הפרק הזה

פרק שלישי בפרק זה נבאר גדרי התשובה כדי שתהיה התשובה שלימה, ראוי לדעת כי עם היות שאמרנו שהקב"ה מקבל תשובת שבים אין הכוונה על עזיבת החטא לבדו והחרטה לבדה אלא שצריך לשקול בדעתו ענין העבירה שעשה אם היא מחייבי לאוין או מכריתות ומיתות ב"ד או מחלול ה' שהם ד' חלוקי כפרה שהיה ר' ישמעאל דורש ואע"פ שאמר ר' ישמעאל עבר אדם על מצות עשה ועשה תשובה לא זז משום עד שמוחלין לו צריך לבחון ערך המצות איזו מצוה בעל שהרי מצינו ראובן שבלבל יצוע אביו פגם בכבוד אביו ומנעו מפריה ורביה כפי דעת המקובלים ויש סמך בזוהר פ' וישלח ומצינו שסגף את עצמו בשק ובתענית ואמרו ע"ד רז"ל שראובן היה מתענה כל ימיו עד שבא משה וקבלו שנאמר יחי ראובן ולא ימות

עוד הענין מתשובת דהע"ה שהעיד הכתוב עליו שלא נמצא אתו דבר רק בדבר אוריה החתי והכוונה שהרגו בחרב בני עמון כדפרי' (משפטים ק"ז בראשית ח') כי ענין בת שבע בהיתר גמור