קיצור ראשית חכמה קצו

הבהמה שהיא טרפה שאינה מטמאה אם נשחטה בסכין כשר אבל כאן עושה אותה נבלה ששוחט את הנפש בסכין פגום שהוא סמא"ל עם אל זר, ואמר ועקר היינו עוקר הסימנין וכמו שעיקור הסימנין הוא עקירת הדבר שלא כסדר הנהוג אלא הוא חוץ מהטבע כן הכועס שעיקר הקדושה טבעה לדור באדם שלכך נברא וזה על כרחך עוקר אותה ממקומה נמצא שהכועס ממית ומטמא נשמתו עוד נמצא בזוהר לכועס כתיב בפסוק לא יהיה בך אל זר וגו' ופירשו רז"ל הקורע בגדיו בחמתו ומשבר כלים בחמתו והמפזר מעותיו בחמתו יהיה בעיניך כע"א שכן אומנתו של יצה"ר היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו לך ועבוד ע"א והולך ועובד וא"ר יוחנן מאי קרא לא יהיה בך אל זר איזה הוא אל זר שהוא בגופו של אדם זה יצה"ר ובזוהר פקודי (דף רס"ג) בהיכל א' מהיכלות הטומאה פי' עונשו של הכועס שכולל עצמו בצד הדין ע"ש באורך והכועס הוא מעורר שורש הדין שהוא המדה ולכך כל מיני גיהנם שולטים עליו מפני שמעורר הדין משורשו ולכן אמרו בתיקונים שהכועס כאלו הדליק אשי של גיהנם וכאשר נדקדק במאמר רשב"י בפ' פקודי הנ"ל שאמר והאי ממנא דעלייהו נטלין אילין מילין בישין וה"נ נטלין כל אילין דזריק ב"נ בידיו וכו' הם ב' דברים מילין בישין הם הדברים הרעים הנאמרים בכעס שאדם זורק מפיו פתאום שהממונה הזה אינו ממונה אלא על הכעס וכן הוא ממונה על הדברים הנזרקים מידו והיינו אומרו והכי נמי נטלין שאם הם דברים מתיחדים ראוי לומר והכי נמי כן נ"ל, נמצא פגם הכעס בהיכל א' מהקליפה מפני שפגם בגברת והמליך השפחה היא תקחת נקמתו ממנו. ומבואר בזוהר תזריע (דף מ"ג) שכיון שאדם זורק דבר מידו בכעס מאותה שעה הוא מסור בידי הקליפה ואין ברכה במעשה ידיו. ואחר שדברנו בעונשו הגאוה והכעס נבא לבאר בפרק בפני עצמו מה הם הדברים שיחשוב אדם בדעתו כדי שלא יבא לידי כעס ואל ישיב על חרפתו: