קיצור ראשית חכמה קעו

תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באהליך כי כאשר שאדם הולך בדרך ישר ומתנהג בקדושה רעה שהיא לילית ונגע שהם נגעי בני אדם אינם קרובים אליו אבל אם ח"ו אינו הולך בדרך ישרה מטמאין אותו ועד"ז נפרש מ"ש גורם רעה לעצמו הרעה היא לילית להחטיאו ולכך סופו יורד לגיהנם לעכל הרע ההוא שנדבק בו ובועל מד"ת. קודם שבטלו לטבילותא דבעל קרי הי' אסור בד"ת וכן בתקנת עזרא, ועוד היום יש מחמירים שלא לעסוק בתורה כשהם טמאים: בענין הדבור באשתו נדה נתבאר במדרש רבם כי צריך להרחיק מן הכיעור ומן הדומה לו והאדם צריך לעשות סייג לדבריו כמו שעשתה התורה סייג לדבריה הרי היא אומרת ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב יכול יחבקנה וינשקנה וידבר עמה דברים בעלים ת"ל לא תקרב, תישן עמו בבגדיה ת"ל לא תקרב, יכול תרחץ את פניה ותכחול את שיניה ויפול ממנה את הכוס ת"ל הדוה בנדתה כל ימיה שהיא דוה תהא בנדתה מכאן אמרו רז"ל כל המנבלת עצמה בימי נדתה רוח חכמים נוחה הימנה וכל המקשטת עצמה בימי נדתה אין רוח חכמים נוחה הימנה ואל יתיחד אדם עם הנשים בפונדק א' אפי' עם אחותו ואפי' עם בתו ואפי' עם חמותו מפני הבריות שכך אמרו חכמים הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו ואמרו הרחק מן החטא הקל שמא יביאך לידי חמור הוי רץ למצוה קלה שיביאך לידי חמורה, ומהו הנק' רבוי שיחה עם האשה תבינהו ממעשה דר"י הגלילי עם ברוריא ומכאן ידין ירא שמים למעט הדבור באשה בכל האפשר ובפרט באשתו נדה ומצאתי כתוב "נאלמתי "דומיה "החשיתי ר"ת נדה להורות שצריך למעט בה דבור ביותר

כמו שצריך ליזהר מלדבר עמו כך יזהר מליגע בה ושאר פרטי הדינין וכן מלהסתכל בה כי בעבור א' מכל אלה מושך כח הטומאה אשר באשתו עליו ואפי' שיטמאוהו ואזהרה לזו למדנו הרשב"י פ' בראשית (דף נ') ז"ל כגוונא דא האי מאן דאיתתיה בימי