קיצור ראשית חכמה קמב

לנו התורה ויהי' אכילתו לש"ש כמ"ש צדיק אוכל לשובע נפשו לפי פשוטו ק' מאי לשובע נפשו הרי הנפש היא רוחנית וקדושה ואינה שבעה באכילה הגשמית הזה אלא באכילת התורה וכן פי' בזוהר פ' בשלח (דף ס"ב) ששובע נפשו היא האכילה הרוחנית שהיא אכילת התורה ואמר שם שאין לאדם לאכול עד שיתפלל על מזונו הרי שאמר שובע נפשו כפי האמת דהיינו השביעה הרוחנית המתייחסת לנפש אמנם במה שביארנו שבאכילה עצמה יש בה צד קדושה מצד הקדושה ההיא הנפש שבעה ולכן ראוי האדם להחמיר על עצמו במאכל עצמו שלא יהיה בה צד איסור כלל שהרי יחזקאל היה משבח עצמו שלא אכל מבהמה שהורה בה חכם אפי' שהוא מותרת וכו' כיון שנפל בה ספק איסור פ"ש אם יהיה במאכל עצמו צד איסור שראוי להתרחק ממנו הרי יש כמה דברים שנפל מחלוקת בין הפוסקים האחרונים הלכה כדברי מי זה אוסר וזה מתיר ובודאי שיחזקאל הנביא ע"ה כזה לא היה אוכל וכתב בח"ה שהחסידים היו פורשים משבעים שערים משערי המותר מיראתם שער א' משערי האיסור. צריך ליזהר שלא לקנות דברים שיש בהם חשש איסור אלא מיהודי הכשר המדקדק בו כראוי שאם חשוד עליו אינו נאמן ודבר זה יש בו בפרט בלחם ויין ובבשר ובגבינה ובדבש וענבים וכל דבר שיש בו משום בשולי גוים אלא שהותר בפי' בפוסקים, צדיק אוכל לשובע נפשו ובטן רשעים תחסר נראה מפסוק זה מעלה הצדיקים שהם מסתפקים במועט והרשעים שאינם מסתפקים במועט והטעם מפני שבטנם חסרה שלא יספיק כל העולם למלאות בטנם ויראה בעיניהם שלעולם בטנם אינו מלא, וכאשר יראה האדם שכל מה שהוא מרבה באכילה מרבה בשר לרמה שזהו אחריתו ודאי שראוי להתרחק מאכילה המרובה אלא בשבתות וי"ט בפרט כי כי המתענג בו' ימי החול באכילה ובשתי' יותר מן הראוי לקיום נפשו וגופו הוא נענש ועליהם נאמר וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם ואז"ל אלו בני אדם שמניחין ד"ת ועושין כל ימיהם כחג