קיצור ראשית חכמה קמ

השבת נקרא יומא דנפשא כי נשמות יורדין מטה על ראשי עם קודש לכן אין שואלים צרכיו בתפלה בשבת, עוד צריך ליזהר שלא לדבר בעוד שש"צ חוזר תפלת שמונה עשרה ואפי' בד"ת אלא יכוון לענות אמן על כל ברכה וברכה ויהיו אזניו למה שש"צ מוציא מפיו ויתן עיניו למטה ולבו למעלה כמו בתפלתו בלחש והטעם פי' שהם ב' יחודים ובחזרת הש"ץ העמידה הוא יחוד משובח מהקודם שעונה אמן על כל ברכה דאמן עולה כמנין יאהדונה"י מה שאין יחוד זה כשאדם מתפלל בלחש שהרי הוא מזכיר את ה' בכנויו אדנ"י ואע"פ שיהיה הכוונה ביהו"ה מ"מ אין בו שמות משולבות כא' אבל באמן הוא רמז לב' שמות המתייחדים כאחד נמצא שהוא יחוד יותר משובח ואם האדם מדבר בחזרת הש"צ הרי הוא מפריד הייחוד כי אין שום דבור אחר אלא אמן המורה היחוד וכן מוכח מכאן שכשיש חזרת י"ח ברכות ע"י ש"צ אין לשנות ולומר תפלה אחרת מקצתה בקול רם לומר הקדושה ומקצתה בלחש כי תפלה כזו אין לה מקום לא בלחש ולא בקול רם ולא נמצא כזה לא בגמ' ולא בס"ה, אלא צריך להיות באוזן קשבת לענות אמן ועליו נאמר פתחו שערים ויבא גוי צדק שומר אמונים, שומר אמונים פי' מחכה לאותה ברכה שאומר המברך כדי לענות אמן והשומע מהמברך ואינו יודע לענות אמן עליו נאמר ובוזי יקלו. והחכם עיניו בראשו ויעריך אם עסק התורה בשעת התפלה גדול אם גדול עניית אמן ובלי ספק כי אינם מסוג אחד ועז"א ר"י אשרי מי שעמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו שיהיה בתורתו עמל ונותן נחת רוח ליוצרו לאפוקי אם עסק בתורה בשעה שאין הקב"ה חפץ בתורתו כמו בשעת התפלה: עוד צריך ליזהר שלא לדבר בשעת קריאת ס"ת והחמירו בזוהר ויקהל ע"ש שצריך לעמוד באימה ובזיע ולכוון לבם כמו אם היו שומעין אותה מהר סיני כמד"א ובפתחו עמדו כל העם. צריך ליזהר כאשר יעסוק בתורה ובתפלה שיוציא מלות התורה והתפלה כתקונן ואל יאמר במרוצה