קיצור ראשית חכמה קל

(נ"א לזכות) ואם האיש ההוא רוב מעשיו לרוע ובחנת אותו כי אין יראת אלהים בקרבו תכריע מעשיו ודבריו לכף חוב

יש לו לאדם ליזהר שלא לדבר במומי בני אדם ובגנותן כי דבורו של אדם מעיד עליו ועל הדברים הנעלמים בו, כי האדם הכשר מדבר בשבחי בני האדם ואינו רוצה לספר בגנותן אבל הפוסל כל תאותו במומי בני אדם כי בעבור שהוא פסול רוצה לפסול אחרים. לא ידבר דרך שחוק וקלות ראש מחבירו כלומר שאינו מדבר משנאה כי ע"ז אמר שהע"ה כמתלהלה היורה זיקים חצים מות כן איש רמה את רעהו ואמר הלא משחק אני, וכן לא ידבר רמיזות והוא שיספר דרך תומו כאלו אינו יודע שדבר זה לה"ר אלא כשמוחין בידו אומר אינו יודע שאלו מעשיו של פלוני

גם יש ליזהר שלא לספר לה"ר על גבאי צדקה שהם כשרים ואומר שהם גונבין ונושאים פנים למי שהם רוצים כי לה"ר כזה אין לערוך עונשו כי הוא מבייש עבדי ה' וקרוביהם ובניהם ומונע הטובים מלעשות מצות ושמא יבאו גבאים שלא יעשו הדבר כראוי. החלק הב' הולך רכיל והוא בכלל כח מספרי לה"ר והוזהרנו ע"ז מן התורה לא תלך רכיל בעמך ורכיל מל' רוכל המחזיר בעיירות כך הרכיל מולך דברים מזה לזה כך וכך דיבר פלוני ומביא שנאה ביניהם אבל אחז"ל שאע"פ שאסור לקבלו ולשנא את חבירו בגללו אבל אל ימחה בו לדבר אך ישמור את נפשו ויחוש לדבריו, גם בכלל הרכילות שלא לגלות סוד חבירו ואסור הוא שהרי אמרו ביומא מנין לאומר דבר לחבירו בבל תגלה שאסור לגלותו שנא' וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר והמגלה סוד יצא מדרך הצניעות ונ"ל שע"ז נאמר הולך רכיל מגלה סוד פי' נקרא רכיל מי שמגלה הסוד וענשו חמור. החלק הג' אבק לשון הרע וארז"ל שאין אדם נזהר ממנו וכולם נכשלים בו ובזה ד' חלקים, האדם המרבה לספר בטובתו של חבירו שמתוך טובתו בא לידי רעתו והוא שמדבר בפני שונאו, אבל אם הוא משבח אדם כשר שהוא מפורסם בחסידות אע"פ