קיצור ראשית חכמה קכז

פרק יג יהיה בביאור כח מספרי לה"ר, אין הנגעים באים על האדם אלא על לה"ר שנ' אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ובסיום הפ' שאומר ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא וארז"ל שלא תאמר הריני הולך ואומר לשון הרע ואין בריה יודעת א"ל הקב"ה הוי יודע שאני שולח מלאך והוא עומד אצלך וכל מה שאתה מדבר על חבירך הוא כותב מנין שנ' גם במדעך מלך אל תקלל וגו' למה כי עוף השמים יוליך את הקול ומהו בעל כנפים יגיד דבר אלו המלאכים שכתוב בהם שש כנפים. לשון הרע שקול כנגד ע"ז וג"ע וש"ד שבכל א' מאלו כתיב גדולה ובלה"ר כתיב לשון מדברת גדולות, ואל תחשוב שאמר זה על צד הגוזמא כי אם על צד הדקדוק האמיתי כי המספר לה"ר על חבירו כשמעו את קול צעדיו ישתוק מן דבריו וישנה דבורו ובעברו מעל פניו יחזור לקלקולו ולא יחשוב ויירא ממי שמלא את כל הארץ כבודו בכל מקום עיניו צופות רעים וטובים הרי ע"א, ג"ע כי האשה המנאפת אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און, והמספר לה"ר ומראה פנים יפות לחבירו בפניו ובקרבו ישים ארבו ומדי עברו ילעיג עליו וישימהו מרמס לחרב לשונו. וש"ד א"צ ביאור כי הוא יסודו וכ"ש אם ילבין פניו ברבים וכיון שכן הוא אין לך חלול השם הגדול מזה. עונש המספר לה"ר גדול לפי שהוא פוגם בכבוד עליון שהיא השכינה והשכינה מיללת עליו אויה לי כי גרתי משך וגו' כי למעלה מדבר על לה"ר באומרו מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה ופי' כי גורם בעונו להמשך הגלות ושתשכון השכינה עם אהלי קדר שהם הקליפות. והלה"ר יותר חמור מן החרב לפיכך נמשלה לגחלי רחמים כי הלה"ר הולך ושורף מעט מעט כי הגחלי רתמים שאינם נכבים מבפנים כן לה"ר אינו נכבה מבפנים גם כי בחוץ הוא כבה שהוא מרמה את חבירו ומדבר עמו שלום ובקרבו ישום ארבו ולה"ר נמשלה לחץ כאמרו חצי גבור שנונים כי כמו שהחץ כששלחו מעמו אינו יכול להחזירו כן האומר לה"ר אינו יכול להחזירו וכן החץ מכה