קיצור ראשית חכמה קטז

ודבור היוצא מפיהם היתה עושה נחת רוח למעלה אמנם בהיות פוגם בה' מוצאות הבל התורה והתפלה היוצא מפיו ע"י סירכא ופגם א"א שיתיחד למעלה כי כל אשר בו מום לא יקרב. טוב לאדם למעט בדבורו כי מלה בסלע משתוקא בתרין ועל כל דבור ודבור הוא נדון מב"ד העליון כמשאז"ל כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו אפי' שיחה קלה שבין איש לאשתו הם נכתבים על פנקסו של אדם וקוראים לפניו בשעת מיתתו ועליו אמר שהע"ה אל תבהל על פיך ולבך על ימהר להוציא דבר לפני האלהים שהוא מורה דין אלא ע"כ יהיו דבריך מעטים למעט הדין עליך, הקב"ה שם באדם בתחלת ברייתו הדבור נוסף על כל הבע"ח שבעוה"ז כי ע"י הדבור הוא משתוה למלאכים ורשב"י פי' כי הדבור הוא מחיות הקדש שהוא מדרגת הרוח וע"י הדבור יש כח לאדם לידבק למעלה בקדושה והוא מ"ש שהע"ה מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה כי האדם מצד הדבור שבו רוחו יעלה למעלה: כשהאדם מדבר בין שיהיה דבר קדושה או חול לא יחשוב שהוא מדבר בארץ ושהוא גשמי אלא שהוא רוחני מדבר עם המלאכים שבדבור הוא הוא שוה להם, ע"כ יהיו דבריך מעטים פי' דבריך דברי הגוף שהם שלך אבל לא דברי שבח ותפלה וד"ת שהם של הקב"ה

פרק יא המתגבר על יצרו נקרא איש וגם מי שנוצר לשונו מרע נקרא איש והטעם מפני היות חטא הלשון תדיר והגובר על יצרו ואינו מדבר בשעה שיצרו מפתהו שידבר ראוי שיקרא איש משא"כ שאר העבירות שעם היות שיגבר עליו פעם אחת אינו מצויה כ"כ, כבר ידעת שיש ברית הלשון וברית המעור, וכמו שבברית המעור המוציא זרע לבטלה נקרא רע כן גם בברית הלשון המוציא מלה לבטלה כמוציא זרע לבטלה וע"ז אמר נצור לשונך מרע, ואינו נקרא רע אלא מי שמשחית דרכו ומטמא עצמו וגופו ומטמא את הארץ למה נקרא רע המוציא זרע לבטלה והמוציא דברים לבטלה הטעם הוא כי הלשון הוא במקום החיים ורומזת