קיצור מחברת הקודש תיח

המעורבים בתוך הקליפה ויוצאים לחוץ. והנה ענין הבירור הוא כי יורד אור עליון מן הקדושה שלמעלה ואז ניצוצות הקדושה אשר בעמקי הקליפות עולים לקראת האור היורד ומתדבקים ומתחברי' ועולים. והנה המטר הוא אור עליון היורד מלמעלה שהם מ"ד וכנגדם עולים המ"ן שהם ניצוצות כאמור וזהו אומרו אין לך טיפה יורדת מלמעלה שאין טיפיים עולות מלמטה משום שניצוצות אלו שהם מן הקדושה והם אסורים בכבלי ברזל בעמקי הקליפה והם מתאוים וחושקים לעלות אל מקורם ואין לאל ידם עד שיהיה להם סיוע מן עליונים ואז עולות בחשק גדול טיפיים כנגד טיפה אחת. ולהיות כל טובותינו תלוים בזה הבירור כי כשיושלם יבא משיחנו בע"ה והבירור תלוי במטר לכן לא נזכר עונש גדול בתורה כמו מניעת המטר והנזכר שכר יותר גדול ונתתי מטר ארצכם בעתו ממש משום דבמטר תלוי ביאת משיח. וזה מה שאמרו רז"ל גדול יום הגשמים כיום קיבוץ גליות כי מה שייכות לזה עם זה אלא קיבוץ גליות עצמה הוא קיבוץ כל הניצוצות הללו ששבוים בגלות ולכן גדול יום הגשמים כיום קיבוץ גליות כי הוא עצמו הקיבוץ גליות. וזש"ה שובה ה' את שביתנו כאפיקים בנגב וגו' והנה עיקר הבירור תלוי במצות הנוהגות בארץ כשאדם חורש בשור וחמור או זורע כלאים גורם שתוציא הארץ ג"כ מעורב טומאה וקדושה ואין זו הכוונה וכשהם שומרי' המצות אז מתבררת הקדושה בפני עצמה וזהו לעבדה זו מ"ע ולשמרה אלו מצות לא תעשה. והנה כמו שיש באדם בחינות בנשמתו יש אדם שכל מעשיו טובים ומדותיו טובים והוא כשיש לאדם נשמה משורש טוב ומחמת זכותו בא לו נשמת צדיק לסייע לו והוא מקיף עליו הרי זה טוב בכל. ויש בהיפך הכל רע במעשיו ובמדותיו מצד נשמתו ומצד הקליפה החופפת עליו. ויש רע במעשיו ובמדותיו טוב. וכנגד אלו יש באילנות כי התאנה היא כנגד מה שנתבאר שהכל טוב. ואילן סרק הכל רע שהכל קליפה. ויש אילנות שהפרי שהוא המוח הוא מלגאו והקליפה חופפת עליו מבחוץ כגון אגוזים ורמונים וכנגדם בקליפה שלקחה הניצוץ הקדושה בתוכה להיות עליה והיא חופפת עלי' מבחוץ בקליפה אל המוח, ויש אילנות של פרי כגון זתים ותמרים שהמוח מלבר והקליפה בפנים שהוא הגרעין שבתוכם וכיוצא והוא כנגד זה בקליפה כשניצוץ הקדושה שנפלה שם היתה גדולה ולא יכלה הקליפה לסבול כל אותו האור בקרבה נכנסה הקליפה בתוך הקדושה ונעשה הקדושה מקיף והוא כמו הרשע שבא אליו נשמת צדיק לתקן אותו. והנה העובד עבודה זרה דוחה מעליו כל הקדושה ונשאר הקליפה מלגאו ומלבר ולזה נקרא צואה צא תאמר לו שכולו פסולת. והנה כשנפלו ניצוצות בכל הבריות יש מהם שנפלו בבחינת הדומם ולפי שהם ז' מלכים שנפלו לזה יש ז' מיני מתכות כסף וזהב חסד וגבורה. נחושת ת"ת. בדיל נצח. עופרת הוד. כסף חי הוא יסוד. ולכן נקרא חי. ברזל מלכות. וזהו שגם הדומם הוא גדל מפני ניצוץ הקדושה שבקרבו. וכן נפלו בצומח ולכן יש בחינות באילנות כנזכר וכן נפלו בשבעים אומות. ולהיות עיקר אחיזתם כשהטיל נחש זוהמא בחוה ע"י היסוד שלו. לכך במצרים שהיא ערות הארץ שם נתערבו הרבה מניצוצות על כן גלו ישראל לשם גם השכינה עמהם להעלות אותם הניצוצות אשר שם לכך הוצרך הוא יתברך בכבודו ובעצמו לבא בתוך גלולי מצרים להוציא הקדושה כי היה שם הקליפה קשה שאפילו המלאך אם יהיה שם אפשר שמתאחז בו ולכך אני ולא מלאך ועל כן נצטוו ישראל לא תוסיפו לראותם עוד ע"ע. כי כבר נתברר כל הקדושה כשיצאו ישראל ממצרים אחר שיצאו בפרהסיא יצאו כל הניצוצות משם. אמנם בבבל שיצאו במטמוניות עדיין נשארו שם ניצוצות. ולכן כל העולה מבבל לא"י עובר בעשה שנאמר בבלה יבואו ושם יהיו. וע"כ נגזר על ישראל שישתעבדו בהם ע' אומות כדי להוציא כל הניצוצות שנפלו בכל אומה ואומה וארז"ל שאם יש א' נשבה ביד אומה א' כיון שגלה שם אותו יש' די והרי מעלה עליו כאלו נשתעבדו שם כל ישראל כי די באותו יש' לעשות מה